ענבל הפחד אוחז בי

שלום ענבל, האם פיספסתי כאן משהו? קרה לך משהו? מישהו פגע בך? אני מקווה שאת בטוב. אני כל כך עצובה ומבולבלת - את יודעת שלא התחברתי לפסיכולוגית שלי ובינתיים חיפשתי טיפול אחר וזה כבר קרה לי בעבר- שהייתי בטיפול ובמקביל חיפשתי משהו אחר. ועכשיו אני מרגישה שמישהו אחר יכול לעזור לי יותר מהנוכחית ושאני מתחברת אליו יותר, אבל אני כמעט שנה אצל המטפלת שלי ואני לא יכולה לעשות לה את זה ואני מרגישה שהגעתי לתהום כרגע. לא יודעת מה להחליט... איך אפשר לעשות כזה דבר? זה לא שהסתרתי מהמטפלת שלי את העובדה שאני מתכוונת לקבוע פגישה עם מטפלים אחרים, אבל היא לא יודעת שכבר הלכתי ושאני ממש שוקלת טיפול חדש אצל מי שהתחברתי אליו יותר. אני מצטערת על ההודעה המבולבלת. אני מרגישה שאני זקוקה לעצתך השקולה. תוכלי לדבר איתי כאן?

הי יפעת קודם כל את מוזמנת להירגע, לא קרה לי שום דבר, פשוט לפעמים אני לוקחת צעד אחורה לחשיבה עם עצמי על כל מיני התרחשויות כאן. באשר לעזיבת הטיפול שלך - זה מעניין העיתוי שבו את בוחרת לעזוב, בדיוק אחרי שתיארת פגישה קרובה ביניכן, שבה היא אמרה לך שהיא אוהבת אותך, אך מפחדת להיפגע ממך.. יכול להיות שזה פשוט פחד מאינטימיות? סתם רעיון. ובאשר למטפל החדש - אני בטוחה שאם כבר בדקת אותו, כנראה משהו בו ובטיפול שהוא מציע נראה נכון לך. אולי אפילו את מרגישה צורך לבדוק פעם נוספת כדי להיות בטוחה. אבל אם זיהיתי אותך נכון, הרי שמי המטפל או מה שיטת הטיפול שלו זה הרבה פחות משמעותי מאשר הבחירה שלך באיזו גישה תגיעי לטיפול הבא. האם תתני אמון, האם תתני את עצמך, האם תבואי על מנת להיעזר ולא לתקוף, האם תבואי על מנת לקבל את מה שמוצע ולא תנסי לסחוט עוד (מילה קשה, לסחוט, אני יודעת, סליחה). אני חושבת שרק שינוי גישה יוכל להועיל לך כדי להשתמש נכון בטיפול - עם כל מטפל. אם באמת תשני גישה - אולי תוכלי להיעזר אפילו במטפלת הנוכחית. שנה של עבודה משותפת זה זמן לא מבוטל. חשבי טוב מדוע באמת את עוזבת, וגם מה המחיר שבעזיבה כזו ובהתחברות למישהו חדש, מבטיח ככל שייראה לך. ענבל

ואולי, אם זה תלוי בי, אז לא יהיה שינוי כי אין בי כוחות. אולי אין בי כוחות בכלל? אולי אני עלה נידף ברוח? שכל מה שקשור בי משתייך לחולשה, לחוסר יכולת, לחוסר כוחות, לאין אונות, לפסיביות. מהמקום הזה סתם בזבוז ללכת לטיפול. זה מה שאני מבינה עכשיו. אני עלה נידף, מחפשת ענפים וגזעים להיאחז בהם, כמו בך והנה שוב את אינך. מה שאומר שאסור לי לתת אמון, לתלות את יהבי באנשים בשר ודם. הנה את היית ואינך. אסור לי להיות פה. כמה עצוב. אני לא יכולה לשנות, לא יכולה להתחזק, איך טיפול יכול לעזור עם חוסר יכולת שכזה? אולי הגיע הזמן להיפרד ענבל? כמה עצוב. ובכל זאת, עוד דבר שמגדיר את חוסר היכולת שלי - זה שזה עוד אולי אחד מיני אוליים רבים כל כך שלא מניעים לשום מקום. אולי...