למה?

למה הכל כל כך קשה לי????!!!!!!!!!!!! הפחד שולט בי ולא מצליחה להשתחרר ממנו. מה כ"כ קשה כבר בלקנות תרופה? למה אכפת לי מה יגידו עליי אנשים זרים?? למה בפראנויה שה"מידע" יגיע לאנשים מוכרים? למה רק המחשבה על "זליגת" מידע גורמת לי לרצות למות??? למה המעגל הסגור הזה - שאדם שזקוק לטיפול לא מסוגל/מוכשר לטפל בעצמו (אחרת הוא לא היה זקוק לטיפול) את מבינה אותי ענבל? או שהשתגעתי סופית??

הי רוני, לא הספקתי לראות את הודעתך אמש, מקווה שהלילה עבר בשלום. בואי נחשוב רגע מהו אותו "מידע" שאת כה חוששת ש"יזלוג", ומה אנשים יחשבו או אפילו "ידעו" עלייך אם יגלו שאת לוקחת טיפול תרופתי פסיכיאטרי. אז הם יידעו שאת בחורה רגישה. ושאת לפעמים קצת עצובה. אפילו קצת יותר מדי. ושלפעמים את פוחדת. הרבה יותר מדי. והם יידעו שנמאס לך. שנמאס לך לחיות בסבל ובפחד ושאת רוצה שיהיה לך יותר טוב. והם ידעו שקשה לך לבד. שאת צריכה עזרה. ושאת לוקחת אותה, או לפחות מנסה. הם יידעו שאת אנושית. זה באמת נורא כ"כ שיידעו את זה? ענבל

האופן שבו את מציגה את זה מאד אנושי ורגיש (אם כך את באמת רואה זאת, זה באמת מרגש). הפחד הגדול - שאנשים יידעו/יחשבו שאני חולת נפש וזה גורר פחד מ"בומרנג" כגון יחס פוגע בעיתות כעס, יחס מתנשא ופטרוני ובגדול מרגישה מוכתמת . שונה וחריגה ולא משתלבת בשום מקום. הלוואי שאנשים היו רואים זאת כפי שהצגת - רגישות יתר ותו לא. לא יודעת למה אין לי כל כך אמון גם בה... חושבת שמולי היא מקרינה אמפתיה אך עם קולגות ובתוך תוכה קוראת לי חולת נפש ואת זה אני לא יכולה לסבול כי לא רואה שיש לי עתיד כי לאיזה חולה נפש יש עתיד? ברגע התיוג - פסה התקווה