לענבל

היי ענבל, הרגשות שמציפים אותי עכשיו הם מכאיבים מידי.צריכה שמשהו יעצור את הנפילה .לא יכולה עכשיו ליפול.זה קשה להכיל את כל הכאב הזה.לא יודעת בכלל למה הכל עולה לי עכשיו.אני לא רואה את עצמי מצליחה לעבור את זה ,למרות שאני יודעת שיש תקופות יותר קשות וצריך להילחם בשיניים כדי לתפקד רגיל,להחזיק את עצמי כי חייבת.אני כל היום על סף דמעות וסוף וסוף הן הגיעו ואני בוכה ובוכה ובוכה בהתקפים של בכי שלא נגמרים בתקווה שזה יקל על ההרגשות הקשות אבל נשארתי עם אותה הרגשה נוראית.תודה ענבל שאת כאן .מקווה שיהיה בסדר ושדברים יסתדרו בסוף. חן

"דמעות של מלאכים "דמעות שקטות דמעות יפות ועצובות זולגות באופק הדמעות ומחפשות מה הן מבקשות? אהה... " זה בסדר לבכות. זה בסדר להיות עצובים. הרגש גואה, מתפרץ, ועוזב.. לפעמים ככה זה עם רגשות. אם מניחים להם להיות, ולא נבהלים, הם מתפוגגים. לילה טוב ענבל