עולם הזוי...????????!!!!!!!"""""""~~~~~~~*****>>>>

ענבל יקרה !! קראתי את שענית לי ואת ההתכתבויות האחרות.. ענבל,אני קוראת ומרגישה שמשתגעת על אמת !!!באמת משתגעת !! מציאות, דמיון, מרחב ביניים.. זהות אחת..פיצול..אמון..ניצול.. כזה בלגן!!!!!!!!!וואוו!!! קראתי את מילות השירים שכתבה יעל ומצאתי את עצמי בוחקת..בוחקת..ואז פרץ של בכי בלתי נשלט...כמה כמיהה ..כאב... כמה אין !!!!! קראתי גם את התחינה של יעל שנאמין שהיא אמיתית כל כך רציתי לבוא לחבק ולערסל את יעל ..לומר לה אני מאמינה לך!!!הרי זה בלתי נסבל שמישהי צריכה להוכיח שהיא אמיתית אני רוצה לומר לך יעל וגם לך נעמי אני מאמינה שאתן אמיתיות. ותוך כדי שאני כותבת מילים אלו אני מרגישה שאני מתכווצת מפחד.. והעולם נראה לי פתאום כל כך מתעתע..ואולי הכל דמיון ??ואולי אין מציאות ???ואולי גם אני בעצם לא קיימת ????ופתאום פחד עצום תופס וחונק את גרוני...ואולי יגידו כאן בפורום שגם אני איזה חלק של יפעת /יעל /נעמי/..וואווו אני מרגישה שאני משתגעת !!וממילא העולם שלי כל כך שברירי..כל דבר ..הפעוט ביותר מרגיש לי שהקרקע נשמטת ואני נופלת לאיזה מקום למטה למטה בור ללא תחתית... ענבל, לא יודעת אם אני ברורה..כל כך רוצה שתשמרי עלי כאן.. כל כך בא לי לבקש ממך ענבל, בבקשה, תכסי אותי בשמיכה ממש עד הצוואר.. תשבי לידי..תחזיקי לי את היד..תרגיעי אותי עם שיר ערש... תרחיקי ממני את כל המפצלים ומפוצלים וראשי דרקונים שפותחים פה ענק עם שיניים חדות ויורקים אש מגרונם. ורוצים לבלוע אותי ואת שפיותי.. ענבל , אני מתה מפחד !!!!!!!!!!!!!!!!!

דפי, די.. ששש... הכל בסדר.. המשיכי להאמין למה שאת מרגישה. הלב לא משקר. אם את מאמינה בליבך למשהו, הרי שמשהו שם בהכרח אמיתי. אין אמת ושקר כשמדובר בענייני הלב והרגש. רגשות אי אפשר לזייף. אפילו בביה"ס לפסיכולוגיה לא לומדים לזייף רגש. או אמפתיה. זה או שיש או שאין. ואם את מרגישה - אז יש. זה הכל. זה כל מה שחשוב בעולם הזה. ועכשיו לכי לישון. תחלמי חלומות נעימים ומתוקים על אנשים טובים עם לב רחב ורגיש. לילה טוב, ענבל

היי דפי, אני מקווה שלא תכעסי שאני מתערבת, ועוד יותר מקווה שלא אפחיד אותך, משום שהמטרה שלי להרגיע. למען האמת לא קראתי את השיר של יעל (זה לא משהו אישי אני פשוט לא קוראת הכל), ואני גם לא יפעת או נעומי. אני מכירה די טוב את ההרגשה שהכל נראה לא אמיתי/מציאותי כולל אני עצמי, כמו ב"מטריקס" זה קורה לי לעתים קרובות. אני חושבת שההרגשה הזו מועצמת במימד הוירטואלי של האינטרנט שבו הנפשות או הדמויות חסרות פנים וקול, ומתגלות רק דרך המילים או הרעיונות, (בפורום השכן יותר קשה להסתתר מאחורי כל מיני כינויים). לי באופן אישי קשה עם חוסר הממשות הזה, כנראה שהחשיבה שלי קצת קונקרטית ויכול להיות שעדין לא פיתחתי מספיק את אותו מרחב ביניים בין דמיון למציאות שמאפשר את "המשחקיות" שבפורום. לפי עוצמת הפחד שלך גם לך הגבולות של אותו מרחב לא כל כך ברורים. הרי אף אחד, או שום תוכן לא יכול באמת להזיק לך, אני מאמינה שאנשים לא כותבים סתם דברים גם אם מישהו מרמה/מתחזה בודאי את הסיבות שלו רגשיות או אחרות , וכאן אני מסכימה עם ענבל לגבי הרגשות. אז אל תפחדי ותסמכי על עצמך, את נשמעת לי אדם נבון ורגיש. נ.ב. אני מקווה שלא הרגזתי אותך עם התגובה שכתבתי לך לגבי הכמיהה לאמא, לצערי זו אמת לאמיתה.

דפי, ניסיתי להתעלם ולהמשיך הלאה, אבל היה לי חשוב לחזור לעולם האמיתי ולהגיד לך תודה...תודה על האמפטיה, האמון וההזדהות, אחרים יכולים לשאוב תכונות אלו ממך.זה מאוד משמעותי עבורי. המציאות קיימת מעבר למסך, ואת מרגישה ומבינה אותה נכון, אז אל תפחדי... אל תעני לי, אל תפתחי דיאלוג, שמרי על עצמך... יעל