משחק הוגן

שלום ענבל והנמצאים, אני יודעת כי מסרבים לראות בי ישות עצמאית- אבל אני מניצה כנראה כשאני חשה שיש פה איזהשהו ניצול ציני של המדיום. אז אולי הדברים שלי יראו פה כפיצול נוסף בדמות המרכזית אבל אני חשה צורך לומר אותם בכל זאת. מסכימה עם דברייך לדפי כי יש פה אזור משחקי שפותח אפשרויות אבל- אם הוא גורם לאפשרויות אחרות להסגר אני חושבת שצריך להתחיל לדאוג. מכיוון שהמקום דומה יותר כמו שאמרת לטיפול קבוצתי. איך אנשים יכולים להרגיש בטחון מינימלי אם מסתבר להם שהתגובות שקיבלו הם לא מאותה זהות שהציגה את עצמה ככזו? איך אנשים יכולים להרגיש בטוחים אם עוד רגע יאמצו את זהותם וישתמשו בשמם? אני מתחילה לחשוב שהאנשים פה בפורום הופכים להיות חיילי משחק בידם של אחרים ולדעתי צריך לבדוק מתי המשחק הזה הוא בגבול היצירה ומתי עובר לאזור של ההרס- כי הגבולות ביניהם מאוד מעורפלים. ואין שום סיבה בעולם לסכן את השדה הכ"כ מרהיב שהפרחת. ואולי אני אומרת את הדברים כי אני חשה שבאמת יצרת פה משהו מיוחד ונדיר- פתוח, גמיש, ומלא השראה. שאלתי היא- אולי אפשר להפוך את הפורום לתלוי הרשמה ואז זה מחייב קצת יותר ומאפשר פחות התחפשות...?

נעמי הנסיונות לייצר וודאות במרחב הוירטואלי היא חסרת סיכוי מראש. ולכן, לא בוודאות מדובר, כי אם מלכתחילה, באמון בלבד. באיזשהו מקום, זה מקביל לטיפול. איך אפשר לדעת אם המטפל הוא בעדך, אם אכפת לו ממך, אם הוא מתכוון למה שהוא אומר, או שמא זו רק טכניקה? מימיקות שלמד בביה"ס לפסיכולוגיה? אולי ניצול אינטרסנטי לצרכי פרנסה? אין וודאות. יכול להיות רק אמון. וכשנותנים אמון, הופכים רגישים ופגיעים יותר. לא הוגן הוא מי שמנצל את האמון הזה שניתן בו ומתעתע. לא הוגן הוא מי שמנצל את האמון הזה שניתן בו ומערער אותו. אימוץ זהות ושימוש בשמם של אחרים? - שומו שמיים! דבר איום ונורא. אבל איך אפשר להבטיח מפניו? עמדתי: אי אפשר. אני מוכנה להיות נאיבית שוב ושוב ולתת אמון (ומקסימום ליפול). אני מקווה שכל הקוראים כאן יתנו אמון דומה. אני מקווה שכל הכותבים כאן לא ינצלו את האמון הזה. האחריות היא של כולם כאן. בדיוק כמו בטיפול.. ענבל