חברה

שלום ד"ר רובינשטיין יש לי חברה מאוד טובה. אנחנו מכירות הרבה מאוד שנים. כשהתחלתי ללכת לטיפול, הרגשתי צורך לספר למישהו על כך (כיוון שאף אחד לא ידע) ובחרתי בה. בקשתי מחברתי שלא תספר על כך לאף אחד. היא הבטיחה ונשבעה לי שהיא לא תספר כלום. סמכתי עליה. עם הזמן, משיחות עם בעלה, הבנתי שהוא יודע. בהתחלה לא הייתי בטוחה, חשבתי שאני מפרשת דברים שהוא אומר, בצורה לא נכונה, אך ככל שעבר הזמן, השתכנעתי שהוא יודע. כשאזרתי מספיק אומץ, שאלתי את חברתי אם היא סיפרה לו. חברתי אמרה לי שהיא לא יכולה לשקר לי יותר, והאמת היא שהיא ספרה לו הכל. אני לא אמרתי לה כלום, אבל כל כך נפגעתי ממנה. מאז אני לא מספרת לה דברים אישיים. אני מבינה שהוא בעלה, אבל האם הוא צריך לדעת עלי דברים שאני מספרת לה? בשביל מה יש חברות? חשבתי שחברה אמורה להיות לצידי כל זמן שאני צריכה אותה, במיוחד ברגעים הקשים. חשבתי שחברה אמורה לדעת לשמור סוד, אפילו מבעלה. האם טעיתי? האם הגזמתי כשביקשתי ממנה לא לספר על כך לאף אחד? גם לא לבעלה? האם זה נכון לספר הכל לבעל? אמנם אנחנו בקשר, אבל בתוכי אני מרגישה שאבדתי חברה. האם אני מגזימה?

כן. א. אני חושבת שאת צריכה לדבר בטיפול למה זה כל כך סוד שאת בטיפול. מה זה אומר לך? למה את מתביישת? ב. הוא בעלה. ברור שהיא תספר לו. גם אם הוא היה רק בן זוג שלה זה היה ברור. ג. פרויד אמר פעם ששום אדם בריא נפשית לא יכול לשמור על סוד. הוא צדק. הרעיון של שמירת סוד הוא לספר לאנשים שזה ממש לא מענין אותם ולכן הסוד לא מתגלגל הלאה.

שלום שירה, תחושת הנבגדות שלך מובנת וטבעית לחלוטין. לדעתי, כדאי להסיק מכך שלוש מסקנות: א. בין המטפל למטופל אמור להיווצר קשר של אמון ואינטימיות רגשית, המאפשר למטופל לספר לו דברים שהוא לא מספר לאף אחד. השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא מה הצורך שהיה לך לפרוץ את גבולות הטיפול. ב. לא משנה כמה תשביעי את חברתך או אנשים אחרים - אין לך שליטה על מידע שהעברת אותו הלאה. לא תמיד הדבר נעשה בהכרח בזדון. אנו מרבים לדבר בגנות הרכילות, אך האמת היא שזהו צורך שקיים במידה זו או אחרת ובצורה זו או אחרת בכולנו והראיה הפופולאריות של מדורי הרכילות בעיתון. האחריות בעניין זה היא כולה שלך, אם כי האכזבה מחברתך מובנת. ג. אצל חברתך קיים סדר עדיפויות שבו בעלה נמצא בדרגת קרבה גבוהה יותר ממך, הדבר די מובן ואם היא שיתפה בכך רק את בעלה, ניתן להתייחס לכך בסלחנות, משום שבעלה בכל זאת קרוב אליה יותר ממך. מה שחשוב יותר הוא שלמען האפקטיביות של הטיפול עצמו, רצוי שתשאירי את תוכנו בינך לבין המטפל, ובהחלט גם כדאי להעלות נושא זה בטיפול עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מדוע חשוב לשמור את תוכן הטיפול בין המטופל לבין המטפל? כמעט כל מי שאני מכירה (וקרובה אליו מספיק) משתף בחוויות ותובנות מהטיפול בין אם זה בזמן הטיפול ובין אם אחרי. אני הייתי מתקשרת מייד לבעלי ברגע שעזבתי את הפסיכולוגית שלי כדי לספר לו מה היה. לפעמים סתם בשביל לשתף ולפעמים בשביל לקבל חוות דעת נוספת. אני בטוחה שלא מספרים הכל ויש דברים שנשארים שם אבל למה זה חשוב? לדעתי זה גם לא קשור לשאלה אם אילו סודות מטיפול או אחרים. אני מסכימה איתך שנאמנות לבעל יותר גבוהה ואין מה להעלב מזה. אבל מה שעובר בין בני זוג צריך להשאר שם ואם שירה ביקשה במיוחד מחברתה לא לספר והיא לא עמדה בפיתוי, לפחות היא יכלה להקפיד שבעלה יסתיר את העובדה שהוא יודע משירה, כדי לא לגרום לה אי נעימות. היתה כאן לא רק הפרת הבטחה אלא גם קצת הבעת זלזול מסוימת בזה שאפילו לא הושקעו נסיונות בהסתרה. (זה דבר אחד לספר סוד לבעלי ודבר אחר לתת לו את התחושה שמותר לו לדבר על כך עם חברתי). בכל מקרה בטוח זה קורה כל הזמן אני רק לא רואה את הקשר לעובדה שהסוד קשור דוקא לטיפול.