החלטה

סתם חשבתי לשתף. אתמול ראיתי תוכנית עם פרופ' יורם יובל. נאמר שם משפט חכם: אל תתן לסיפור משפחתך להיות חזק מסיפור חייך..משהו כזה...אז החלטתי לנסות. לאחרונה אני מרגישה שאני נכנסת לאיזה סחרור כזה מחשבות שלא מרפות על איך גדלתי (לכאורה היה הכל. אבל רק לכאורה). המחשבות האלה לא עושות לי טוב. לא לי ולא ולמשפחה עליה אני כ"כ כועסת. לא פעם אני אומרת לעצמי "תפסיקי לחפור לעצמך" כי החפירות האלה לא מועילות. אבל מצד שני למה להתעלם מהמציאות? בקיצור, נראה לי שאני אקדיש את החיים שלי להיות ההפך מאמא שלי (יש דברים טובים שכן אפשר לקחת ממנה כן? לפעמים יותר טוב ללמוד מה לא לעשות...). אמשיך בדרך בה התחלתי, אסיים ואהיה משהו - בניגוד לדעתה, בניגוד למה שאני חושבת על עצמי. סתם רציתי לפרוק. תודה על המקום.

הי מורן, ... ואולי "פשוט" תהיי את כמו שאת. זהי את מי שאת, מצאי אותך, בחרי לפי מה שהנך. כלל לא פשוט לפעמים. גם אם תמצאי דמיון בינך לבין אמא (וסביר שיהיה...), עדיין אין זה אומר שהנכן זהות. המשיכי במה שהתחלת כי בכך *את* חפצה. בשבילך, למענך, ולא כדי לעשות דווקא לקולה הפנימי של אמא המדבר מקרבך. ז'תומרת, שאולי לא כדאי לדבוק בנוקשות עקרונית, וכך להחליט להיות הפוכה ממה שהיא מכל וכל, הפוכה ממה ש"היא" רוצה. גם זה סוג של תלות... היי את... היי רכה לעצמך... בכל מקרה, אכן, מותר לכעוס, אבל ממש לא כדאי להפוך אותו למטרת חיים. (ואם לא הולך לבד, אז אפשר להיעזר במקצוענים...) בהצלחה