טיפול

שלום ענבל, אני חושבת כבר זמן רב ללכת לטיפול (אין יום שזה לא עובר לי בראש) אך חוששת מכך מכמה סיבות: הסיבה העיקרית היא אמא שלי - זה יגרום לה מפח נפש גדול ואני לא רוצה לצער אותה(היא מתנגדת לכל טיפול, ולדעתי היא זו שזקוקה לו אך אין אפשרות לשכנע אותה או באמת לדבר איתה על הסיבות לכך). הסיבה השניה היא החשש בעצם להיפתח בפני מישהי זרה ולומר לה דברים קשים שאולי יגרמו לי להרגיש רע בעצם אמירתם. בגלל הדרך בה גדלתי ה"אני העליון" שלי מפותח מאוד- דבר שגורם לי לייסורי מצפון אפילו בעצם הכתיבה שלי כאן...אז איך מתמודדים עם זה? ללכת?

מורן סוגיה קשה העלית, ואין לה תשובה חד משמעית. לפי דעתי, המחוייבות שלך צריכה להיות קודם כל לעצמך - למה שאת מרגישה שאת זקוקה לו ושנכון לך ושאת מאמינה בו. העובדה שזה כ"כ סותר את הרצון של אמא, והקושי שלך להתעמת איתה, או להתעמת עם דברים קשים בכלל (עד שאסור אפילו לומר אותם בקול, אולי אפילו אסור לחשוב/להרגיש אותם) - בוודאי מקשים על הפניה לטיפול. ייתכן גם שדפוס זה עצמו מקשה על עוד דברים בחיים שדורשים עימותים, ושבדיוק בשביל זה את צריכה טיפול.. לכל בחירה יש רווח ומחיר, ורק את יכולה לדעת מה יותר נכון לך ואיזה מחיר רגשי את מוכנה לשלם. מקווה שסייעתי על אף המורכבות, ענבל