ליפעת וליעל

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

21/02/2010 | 10:56 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

שלום לכן, אני מצטערת ששוב אני מאחדת ביניכן, אבל על אף ששתיכן שונות זו מזו, אני מרגישה שהרבה פעמים התגובות הרגשיות שלכן דומות, ולא סתם התחברתן זו לזו, כאם ובתה. שתיכן שלחתן לי ביממה האחרונה הודעות, המשקפות חרדה הולכת ומתעצמת עד כדי פאניקה של ממש. אני חושבת שחרדה זו היתה כה מצמיתה בעוצמתה עד כי לא יכולתן אפילו לקרוא את תגובותיי אליכן ולהקשיב לתוכנן באמת ולהבינן. מקווה שאולי היום, בוקר אחרי, תוכלו לקרוא אותן בעיניים אחרות. בכל אופן, רציתי לשתף אתכן שקיבלתי החלטה, לאור החושבים שעשיתי ביני לבין עצמי בימים האחרונים. מקומכן כאן איתנו, כפי שכבר אמרתי בעבר. לא תקבלו ממני לא דחיה ולא גירוש. מה שכן, לאור החרדה המוצפת והמציפה, שייתכן כי לעיתים לא מאפשרת לאחרים מקום - יש צורך לווסת את התגובות. אם לא תוכלו לווסת אותן בעצמכן, אעשה זאת אני, עד אשר תופנם יכולת זו גם אצלכן. אני יודעת שתגובתי בוודאי מרתיחה ומקוממת אתכן - החל מלשון הרבים (רבות) בה אני נוקטת ועד לתוכן ההודעה עצמה ומעוררת שוב את סוגיית יחסי הכוחות וכו' - ובכל זאת, אני חשה שזו הדרך היחידה שבה יתאפשר מקום גם לכן וגם לאחרים. ולשאלתך יפעת, האם הייתי אומרת גם למטופל להפחית את הדומיננטיות שלו בטיפול - אענה לך: בטיפול קבוצתי - כן. זה בדיוק מה שהייתי עושה. מקווה שעל אף התסכול הרב שהודעה זו שלי בוודאי יוצרת אצלכן, תוכלו להישאר עימנו ולהשתלב בפורום באופן שישרת את כל החברים בו (וזה כולל אתכן) איתכן, ענבל

21/02/2010 | 12:02 | מאת: יעל

לענבל, אכן נפגעתי מהדברים שאת כותבת. אני חושבת שאני מציגה שני פנים בפורום- אחד שמנסה לעשות תהליכים עם עצמי ושואל ומתייעץ איתך סביב זה- ולגבי זה לא הבנתי את ה"נקודה למחשבה" שכתבת לי. הצד השני הוא זה שמתחבר כאן לדמויות הוירטואליות ומאמין בקיומן, לאור זה צצה החרדה שאולי יפעת שהתחברתי איתה היא בעצם לא אמיתית, ואולי חושבים שאני לא אמיתית כי אני עונה ליפעת הרבה פעמים דברים חיוביים מהרצון של לחזק אותה. לרגע לא הייתי בפאניקה, הייתי מוצפת וחרדה. אני מרגישה צורך כרגע לאקטינג אאוט ולמחאה ולהגיד שאני פורשת, כי מה שכתבת לי (וליפעת) באמת פוגע בי ולא מכבד אותי. אני מרגישה שוב נבגדת ושוב מהמקום שהכי לא ציפיתי לו. שוב באתי לחפש עזרה וייעוץ ואמרו לי שאני "משוגעת" ושצריך לווסת אותי.אולי לך אני צריכה להוכיח שאני לא "משוגעת" אבל לעצמי בטח שאני לא צריכה. למרות הצורך במחאה, אני לא יודעת אם אעמוד בהצהרה הזאת, אני שוקלת להתחיל להשתמש בשם שונה כדי להתחיל מחדש- אך לא אעשה זאת. ואולי אני אזתמש בפורום רק כפונקציה אחת והיא התייעצות אישית לגבי תהליכים שאני עוברת ולא אתחבר ולא אענה כאן לאף אחת מההודעות של אחרים. עניתי לאחרים כי ידעתי כמה לי זה עוזר שמישהו מזדהה עם הכאב שלך. אני רוצה להמשיך להתייעץ כי מאוד אהבתי את תשובותייך רוב הפעמים, והתחברתי אליהן. בכל מקרה, מעתה אני מבקשת כי תפרידי אותי מיפעת, אני אשאר יעל, ואראה איך אני ממשיכה הלאה להיעזר למרות הפגיעה- ויש פגיעה. יעל

21/02/2010 | 12:20 | מאת: דפי

היי ענבל, אז בכל זאת אני כותבת לך, למרות שמרגישה קצת דחויה..עדיין.. המילים הללו שכתבת ליפעת /יעל /אליס /xxyz מצליחות איכשהו להרגיע מעט את החרדה שאני מרגישה בפורום זה... ככל שעברו הימים כאן בפורום,הרגשתי חרדה עולה ומתעצמת..כאילו אני נכנסת לסחרחרה פסיכוטית..היה מאוד מאוד מפחיד כאן.. מאוד מאוד, ועדיין מפחיד.. אני שמחה ..משהו במילים הללו שכתבת מאפשרים להשאר בפורום הזה..

21/02/2010 | 17:14 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

הי דפי, אכן, המבט דרך עיניים פרנואידיות יכול להיות מפחיד מאד.. חבל לי שחווית זאת דרך הפורום, אבל אולי היה צריך לעבור דרך החוויה הזאת כדי להצליח לייצר משהו אחר, גם פתוח וגם בטוח. נתראה בהמשך.. ענבל

21/02/2010 | 16:27 | מאת: יפעת

ענבל יקרה, מדוע את מטילה את האחריות עלי? האחריות לכך שלא "קראתי" את הודעתך נכון. מה שמכאיב הוא שאת "תופסת טרמפ" על כל הודעה שלי על מנת להעביר מסר כללי לאחרים. כך למשל, בהודעתי האחרונה אלייך, זו שקראתי לה, "אשה קוראת אשה", הבעתי את התנצלותי אלייך, את החיבה שאני רוחשת לך ועוד כמה מילים חמות שהגיעו מעומקי ארבעת חדרי ליבי. ואילו את שוב "השתמשת" בחלק שולי מאוד של הודעתי (זה שאני לא מבינה מדוע אחרים מקטרגים על האופן שבו מתנהל הפורום), על מנת לתפוס טרמפ ולכתוב הודעה לכולם. הודעתי היתה מכוונת באופן אישי אלייך ודיברה את מה שקרה בינינו, מדוע לא יכולת גם את לתת לה את הכבוד הראוי ולהתייחס אליה באופן אישי? זה מה שפגע מאוד.אשמח להתייחסות ממך.

21/02/2010 | 17:29 | מאת: ענבל חזקיה-חלפון

יפעת קראתי שוב את התגובה שעניתי להודעתך "אשה קוראת אשה". ההודעה שלי התייחסה באופן אישי אלייך, החל מכותרתה שהוקדשה לך בלבד ועד לסיומה בברכת "טוב שחזרת". אכן עלייך האחריות לגבי האופן שבו את בוחרת לקרוא ולפרש אותה. כפי שאמרתי גם ליעל, כשפונים למישהו - הוא זה שבוחר לנכון כיצד להגיב, ולא תמיד תגובתו מוצאת חן בעינינו או מספקת אותנו. ככה זה בדיאלוג אמיתי בין שניים שאינם אחד. ענבל

מנהל פורום פסיכותרפיה