לכל הכותבים (וגם הקוראים)
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
צהריים טובים לכם, התקבלו באמתחתי מספר הודעות שנוסחו בלשון צינית ומתריסה, אשר אינה מכבדת אותי, את הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי או את האכסניה המכובדת שבה אנחנו מתארחים. זכורה לי גם ההודעה על החוצפה החיננית שבפורום הזה, ואולי זה נותן תחושה של התרת רסן, אך זו לא תתאפשר פה. יש הבדל גדול בין ביקורת עניינית ומאתגרת לבין כזו המזלזלת ומנסה לשמוט את הקרקע מתחת למקצוע שבו אני עובדת ומאמינה ומתחת למה שהפורום הזה מנסה לעשות. אם למישהו כאן היה ספק - אני יודעת היטב לעשות את ההפרדה ולשים את הגבול כשהוא נדרש. הגבולות שלי גמישים, אך יציבים מאין כמוהם. ולכל הדואגים לי ולשלומי - האגו שלי במקומו מונח, תודה. שתהיה שבת שלום לכולם, ענבל
לענבל, החלטתי לחזור הבוקר למרות הפגיעה והכעס מתוך נואשות ופתטיות- יותר קל להכיר בזה בשם בדוי ולא בחיים האמיתיים. אני עדיין מוטרדת מאיך שבחרת לענות לי אתמול, באופן חסר סבלנות למצוקה שלי ובאופן חסר אמפתיה לפגיעה שלי. עכשיו זה גרם לי לתהות איך הודעת ביקורת על הפורום ועל קיומו הריאלי בעולם מגייסת ממך יותר אכפתיות והתעניינות מאשר הודעה שמנסה להשתמש בפורום ולהיעזר בו. ראיתי שלא פרסמת את תגובותי לנעומי- כנראה בעניין הציניות התכוונת אלי. לא ראיתי את זה כחציית גבולות, ובטח שאיני שותפה לביקורת על המקצוע שכן אני חלק ממנו- אפילו במסלול מאוד דומה לזה שאת עברת...
יעל יקרה, אנא חזרי אחורה אל התכתבויותינו ושאלי את עצמך שוב האם לא קיבלת ממני אכפתיות והתעניינות, סבלנות או אמפתיה. לא תמיד כשאנו פונים למישהו, אנחנו מקבלים את התשובה שלה ציפינו. הוא שונה מאיתנו ומגיב כפי שהוא מוצא לנכון מתוך השקפת עולמו. לפעמים אנחנו נפגעים מתגובתו. פגיעה ואכזבה זה חלק מקשר. החוכמה היא להמשיך אותו על אף הפגיעות והאכזבות ולהכילן. מושיטה לך שוב יד... ענבל ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
