נעמי

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

18/02/2010 | 12:28 | מאת: שלום

קצת התלבטתי עם לשוב ולהכנס- ולתהייתכן יפעת ויעל- הרגשתי קודם מותקפת ובלתי מובנת ועד רגע זה לא ברור לי אם יהיה נכון שוב להתעסק עם מילים שאולי יובנו שוב באופן אחר ממה שתכננתי. כתבתי אפילו תגובת התנצלות שלא זכתה להתיחסות- אז קיבלתי איזשהו מסר (או לפחות פרשתי אותו ככזה) שלא חייבים להשאר בכוח- מה לעשות בני אדם זקוקים לאיזשהו אישור על היותם רצויים. בכל אופן מה שהביא אותי שוב לפה זה בעיקר המשך אחיזתה של אני בגרסה כי כולנו ישויות של אותו 'רוע מפוצל'. בטח שזה קומם אותי כי את עבודת ההקלדה הזו אני ביצעתי בעצמי- ומשום מה אני גם מצליחה להאמין שכל השאר הן ישויות אוטונומיות שמונעות מתוך עצמן ולא מתופעלות על ידי איזה כוח דמוני. זה אפילו מעליב הביטול הזה של אפשרות קיומי. ואם כבר הפלגנו במחוזות הדמיון אני אפילו אנסה לאתגר את השיח ולומר איזה הגיג חצוף ובלתי אחראי שנאמר כבר בגלגול הקודם של הפורום בדיוק לאותה תהיה שלך (שאולי נאמרה אפילו על ידך...? - מסתבר כנראה שכולנו וריאציות משוכללות על אותו נושא קודם...)- אולי אפילו את, יפעת,יעל וכל השאר הם יצירי דמיון של ענבל? אולי כל הגלישה בפורומים תמיכתים היא בעצם התכתבות של מנהל הפורום עצמו עם עצמו על מנת להעלות את אחוזי הריטינג כדי להראות שהפורום שוקק חיים ומביא פרנסה מכובדה ל'דוקטורס'...? אולי כל מנהל פורום הוא בעצם סופר מתוסכל ומשועמם...?

18/02/2010 | 14:49 | מאת: מ.מ

לי עצוב לקרוא את הכעסים כאן, כי אני באמת מרגישה שענבל רוצה לעזור ולתמוך אבל צריך להבין את מגבלות האינטרנט.. אני באופן אישי מאוד הייתי שמחה להיות לא אמיתית וסתם דמות שמישהו המציא - זה היה פותר לי הרבה בעיות. נעמי - תמיד נעים ומעניין לקרוא אותך ... :)

18/02/2010 | 15:16 | מאת: נעמי

האמת שגם אני (1. לקרוא אותך 2. לא להיות). מ.מ זה אולי ראשי תיבות של משא ומתן...? (סתם נסיונות לא מוצלחים שלי לפענח...).

18/02/2010 | 15:24 | מאת: ממני

אי אפשר בלעדיך מתוקה. את תורמת רבות לכולם כאן. את נהדרת, טובה, חיובית וכמובן רצויה.

18/02/2010 | 18:31 | מאת: יעל

הי נעומי, דבר ראשון טוב שחזרת, הייתי חסרה... אין ספק שהטמפרטורה בחוץ עולה והפורום נהיה מעט תוקפני, אני מעדיפה להמשיך בדרך שעד כה התנהלתי בה ולהתעם מקונפליקטים. גם אני אמיתית (עד כמה שיש אמת בעולם). בכל מקרה אני שמחה שחזרת, עברו עלי ימים לא פשוטים והמיכל ששמו נעומי היה חסר... מקווה שתישארי, יעל

18/02/2010 | 21:08 | מאת: נעמי

מה שלומך לבינתיים חוץ מליפול לחורים השחורים (אני כבר לא נופלת יותר כי אני בתוך חור שחור אחד כזה ענק שלא נגמר- מצד שני אין יותר הפתעות)? את יודעת מה חשבתי? שיש משהו נורא חצוף ולא מנומס בפורום הזה ואני אוהבת את זה. משום שזה נורא משחרר ומאפשר כנות ואותנטיות כי זה נורא מדבק. ולכן תוקפנות היא כנראה דבר הכרחי כי היא חלק מהעניין. והדבר שלי מאוד עזר זו דווקא הנטיה האובססיבית שלך ושל יפעת לקבל מענה- ולהביע את הצורך הזה באופן מאוד ישיר ולא מתחבא. כי יש לי הרגשה שכולנו כגולשים מנסים הרבה פעמים להצניע את הנטיה הזו שקיימת בכולנו- כאילו יש משהו נורא מביש בתלות הזו בעולם הוירטואלי כי היא כאילו איזו תעודת עניות לדלות בעולם הממשי- או לפחות צריכה לתפקד כמסדרון זמני לעבר 'החיים האמיתיים'. ולפעמים יש בזה משהו ממכר כי הסיפוק הוא נורא מידי ויש בזה גם משהו מגן- אולי סוג של מסיכה. נראה לי בכל אופן שרובנו כבר מכורים (ענבל- תראי עם מה את הולכת להתמודד... אבל משעמם בטח לא יהיה לך אתנו...), בכל מקרה שמחה נורא על הדיאלוגים הפוריים אתך ואתכן- כל יום קורה פה משהו חדש. מאחלת לכולנו עולם (פנימי) טוב יותר.

מנהל פורום פסיכותרפיה