יעל שלי

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

18/02/2010 | 10:03 | מאת: יפעת כהן

כל כך עצוב לי שעצוב לך ויחד עם זאת גם אני באותו מצב -עצב קשה שמלווה אותי כבר מספר שבועות. אבל פנימי שאי אפשר לצאת ממנו... דבר מה בוכה בי כל הזמן בפנים... ואין שום קשר עם החוץ. אני מבודדת, עטופה, לא יכולה לצאת מעצמי החוצה... לא יודעת מה קרה. אין לי אף אחד בעולם הזה. לעניות דעתי, לא היינו צריכות להיכנס לכאן מהתחלה. אני מרגישה שהמקום הזה הרסני מידי, או לחילופין, משמר ומקצין תבנית הרסנית שקיימת כבר. עדיף להתעסק בשלנו ולא בריק שנוצר כאן. סה"כ פורום אינטרנטי, מרחב ריק שלא ישאר ממנו כלום.

18/02/2010 | 11:30 | מאת: יעל

הי יפעת, נכון שהפורום מותיר הרבה חללים, ואולי אני אופטימית, אבל אני מקווה שזה רק זמני, שזו רק תקופה, ושאני לא אצטרך את המקום הזה לאורך החיים. אתמול שלחתי מייל למטפלת ואני קצת מרגישה יותר טוב, שהיא קצת איתי בכאב הזה (היא לא עונה לי למיילים לבקשתי אז אולי היא עדיין לא קראה אותו אבל זוהי תחושתי). לגבי מה שרשמת לענבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולשתף אבל כמו שראית מחשבות פרנואידיות תפסו אותי לאחרונה ואני מפחדת שיוכלו לזהות אותי דרך הפרטים שאני מוסרת כאן בפורום. מספיק שמישהו רושם כמה מילים בגוגל והשיחות שלנו עולות לו למסך. מה שיש לי להגיד לך זה בעיקר כלפי הקשיחות- של אני לא צריכה אף אחד. אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת ושוב היא קשורה לפחד מתלות שיש בנו בגלל הפגיעות שחווינו. ואני לא חושבת שמישהו חושב שאת מסכנה- אני הייתי די בטוחה שיש לך מקצוע מוצלח, כי אני בטוחה שאת בחורה שאפתנית ועצמאית (כאופייני לפוחדות מתלות) ובטוח שאינטיליגנציה יש... גם מאוד לא הייתי רוצה שמישהו יחשוב שאני מסכנה, כי אני לא, ואפילו בודדה באופן אובייקטיבי אני לא, אבל כמו תמיד התחושה הסובייקטיבית מנצחת. ומהראש נחזור ללב- אני כל כך מקווה שזו באמת רק תקופה, כי נראה לי שלחיות חיים שלמים ככה זה פשוט לא שווה את זה. כמה זמן את מרגישה ככה נורא? המטפלת שלי כל פעם אומרת לי שהדיכאון שלי הוא תגובתי וזה קצת מעודד אותי אבל עדיין מאוד קשה להיות במקום הזה ולהחזיק איזה שהיא ראייה אופטימית על העולם. וגם נורא עצוב לי שאמא שלי שכל כך אהבה אותי (והיתה דיכאונית בעצמה- הפחד מגנטיקה) רואה אותי שאני במצב הזה- כאילו לאן הגעתי?! הובטחו לי חיים של עשייה של סיפוק של אושר. היו לי את שלושתם, בתקופה האחרונה אושר אין. לאן הוא הלך? תקדישי לי שיר חדש- שבטח אני לא מכירה- זה יעודד אותי- תמיד משמח אותי לגלות שיר חדש שאני אוהבת ונראה לי שיש לנו את אותו טעם... תודה על התמיכה והשיתוף - על הנתינה שבך יעל

מנהל פורום פסיכותרפיה