לענבל
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
לענבל, תודה על תשובותייך, אני מבינה את תהליך ההפנמה שאמור להתרחש, אבל אני רוצה להפריד בין שני סוגי צרכים הנבדלים זה מזה באופן איכותי. הראשון, הצורך לשתף בהישגים, בכשלונות ובמה שעובר עלי ביום יום. זהו הצורך שאני מבינה שצריך להפנים ושבעתיד יספיק לי שאני אהיה גאה בעצמי ולא אצטרך את הגאווה של המטפלת כלפי. הצורך השני הוא הצורך שאיתו התעוררתי הבוקר. צורך שמישהו יחלוק עמך בנטל הכאב כי אתה מרגיש שאתה פשוט לא מסוגל לשאת אותו יותר לבד. לגבי הצורך השני אני מרגישה שאם אני אשלח לה מייל אז אני ארגיש יותר טוב, כי היא איתי שם. אבל מצד שני אני לא רוצה להיות תלותית.. ושוב אני רוצה להודות לך, אני לא אוהבת את המילה הזאת אבל אני מרגישה שאת עושה מצווה. כשהתנדבתי במרכז סיוע המנהלת אמרה לנו שבחיים פעם אתה נותן ופעם אתה מקבל. אז לא האמנתי שאי פעם יהיה לי צורך לקבל עזרה ותמיכה מזרים, והנה אני כאן, נעזרת בך ובמשתתפות האחרות. וזה המון! אז אני שוב מודה... יעל
יעל שני הצרכים שהזכרת לא נעלמים לעולם. כולנו צריכים דמויות להזדהות איתם, אנשים לשתף אותם בחוויותינו ורגשותינו. כולנו צריכים לאורך כל החיים פידבק של הערכה, השתתפות בכאב, חלוקת הנטל.. זה לא משהו שנגמלים ממנו. מה שמשתנה זה רק העוצמות של ההזדקקות, הנואשות שלה. אבל מי מאיתנו יכול לחיות לבד לגמרי? לא בכדי צמחו כל הפורומים והרשתות החברתיות וכו' - אנחנו יצורים חברתיים וצריכים אנשים לידינו, למגוון צרכים. אם פעם לא ראית את עצמך צריכה תמיכה - אז אולי דווקא זה שהתעורר בך הצורך הזה, זה שינוי חיובי ולא שלילי? להצטרך זה חלק מלהרגיש, להרגיש זה חלק מלחיות. ותודה על המילים החמות שלך אליי- עוד דוגמה לזה שהצורך בפידבק ובהערכה לא נגמר אף פעם.. ענבל
זה גם מה שהמטפלת שלי אמרה בהתחלה- שהיא שמחה שאני מצליחה להיעזר בה. אז למה היא היתה כל כך מופתעת כשהסכר נפרץ לחלוטין ונהייתי תלותית? זה לא ברור שזה מה שיקרה לבן אדם שהיה כל כך עצמאי ונשאר לבד עם רגשותיו כשהוא נכנס לתהליך הטיפולי... בכל מקרה אחרי שעה של בכי על חזהו של בן זוגי היקר אני מרגישה הרבה יותר טוב, מקווה שזה יחזיק כל הערב... הזמן מרגיש כמו נצח... יעל
מנהל פורום פסיכותרפיה
