עדיין מיואשת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
עדיין מאוכזבת ומיואשת מחוסר המענה של אתמול, אך החלטתי לחזור כי זה עדיין עדיף על לשלוח מייל למטפלת. קמתי הבוקר בדיכאון תהומי- שקשה לי לוותר על הפנטזיה שתהיה לי אם, שיהיו לי הורים. אני עצובה ואני רוצה את אמא שלי. שאלה לענבל לגבי המיילים- המצב שאמור להיווצר הוא שאין לי צורך לשלוח לה מיילים או שיש לי צורך אך אני מצליחה להתאפק? יעל
יעל שלום, אני יושבת עכשיו וקוראת את שלל ההודעות הכאובות, אחת-אחת, ששלחת לכאן אתמול והיום.. כ"כ צר לי על שלא היה לך מענה. אני חושבת שיכולתך להכיל זאת למרות הכל, לא להתפתות למחשבה שזה אולי בכוונה, היכולת שלך לשוב לפה היום - לנסות ולקבל מהמקום שכה הכאיב גם את המזור לאותו כאב בדיוק - הוא חוזק וכוח שלך. שמרי עליו. ובאשר לשאלתך לגבי המטפלת - ה"גמילה" צריכה, בעיני, להיות הדרגתית. בהתחלה לכתוב את המייל אולי ולא לשלוח. אח"כ להכתיב את המכתב לעצמך בלב מבלי לכתוב. בסוף הדיבור הפנימי ייעשה מעצמו, ואולי הנמענת כבר לא תהיה המטפלת אלא יעל.. כולנו עדיין כאן בשבילך. ענבל
יעלי מתוקה שלי, אני פה איתך. אני כל כך מכירה את ההתמכרות הזו לאדם אחר, את הרצון בהתמזגות טוטאלית שבה אין עוד גבולות, לא גבולות הגוף ולא גבולות העצמי (עד כמה שאני מאמינה בגבולות האלו שלא נעשים, כפי שכבר טענתי בבמה זו, אך ורק במסגרת השפה). יעלי, את לא לבד בתשוקה הזאת, ישנן עוד כמותך. הסתכלי על היכולת הנפלאה שלך לאמץ לך אימהות בדרך, דמויות שתמלאנה את הפונקציה האימהית שלה את כל כך זקוקה, הרשית לי להיות אחת כזאת וזה המון. איתך, יפעת
מנהל פורום פסיכותרפיה
