לנעמי

חשבתי קצת הדיאלוג שלך ושל ענבל לגבי התלות בטיפול והאם היא משאלת מוות סמויה.בהתחלה הסכמתי עם ענבל שהדחף הוא לחיים ולכן התלות בטיפול היא מעין רצון לחזור לרחם ולהיוולד מחדש. אבל היום פתאום עלתה תמונה לראש של תינוק\ילד\אדם מנסה להיכנס חזרה לרחם מת, רחם רקוב. ואז התחלתי להתחבר לנקודה שלך, כי הרחם המקורי אליו אנחנו רוצים לחזור, הרחם האמיתי שהביא אותנו לעולם מת. לא בהכרח באופן קונקרטי גם באופן סמלי אחרת לא היינו מפתחות תהליך זה בטיפול (אני חושבת), הרי לא כולן מגיעות למקומות שאנחנו הגענו אליהם. ומהמקום אולי זה מעין קמיקזה- התאבדות אבל לעבר מטרה, כלומר עדיין הרצון הוא לעבר החיים אבל התוצאה היא מוות. מצטערת אם נשמעתי הזויה מדי... יעל

לא בכלל לא הזויה... אולי באמת הרצון אמביוולנטי וכאילו מבטא שני חלקים סותרים? ככה זה אצלי בכל אופן. נראה לי שזה נורא תלוי בתקופה בה נמצאים ואז ההתמזגות אולי מבטאת שתי משאלות מנוגדות בהתאם להרגשה. ואת באמת דוחפת אותי קצת קדימה לחשוב. כי את הרי לא תפתחי תלות בכל אדם- אלא בכזה שיש לו באמת מאפיינים להכיל אותך. ומה זו הכלה? סיפוק תנאים אופטימלים דיים עד שלא נרגיש בנפרדותנו? זה מרגיש כמו חיים אבל גם כמו מוות. אולי מה שמשותף לחיים ולמוות זה הרצון להמנע מכאב? הצורך ברווחה? תלות תמיד מפחידה אותי כי יש בה איזשהו ביטול עצמי- ואני מתכוונת ממש לביטול. וזה ממש לוליני איך אפשר מצד אחד לקיים 'עצמי' ומצד שני להיות תלוי. אני אף פעם לא הצלחתי לעשות את זה. זה אפשרי...? נשמע כמו משהו מאוד מסובך.