לנעמי

תודה על תגובתך אלי. תודה שאת מכירה אותי, כמו שרק את יכולה, לחדור לנימי הנפש, להאזין לדקויות, לא לשפוט, לראות את מי שמולך. אני מצטערת על התגובות שלי, אני באמת לא במצב טוב כרגע קשה לי ויש תחושה מחנקת. מרגישה שלא אוכל להתאים לאף אדם, כי הצרכים שלי הם אימתניים. מרגישה שאני עדיין ילדה בגוף של אישה ואין בי מוכנות לעולם המבוגרים ולכן התנגשות הרצונות. לא קוראת נכון...

היי יפעת , אני מאוד מתחברת להגדרה שלך , גם לי יש תחושה כזאת שבזמן שישנתי הפכתי להיות בן אדם גדול בלי שמישהו לימד או הכין אותי ובעצם נשארתי עוד ילדה מבפנים.נראה לי שההבדל ביננו שאת כועסת על אחרים שהם לא שם ולא מבינים ואני פשוט כועסת על עצמי שאני צריכה אותם או מצפה.אני לא יודעת למה זה ככה ולמה הכל חייב להיות כל כך מסובך.

אכן, את הפער הזה אני חווה מגיל ההתבגרות - אני עדיין ילדה ופתאום מתפתחת מינית והאחר מסמן לי במבטו והמבט של האחר הוא זה שמזהה אותי כאחרת -"אני היא אחרת". פער קשה לגישור. שמחה ששיתפת אותי. מרשה לך להיות איתי ילדה.

נורא עצוב לי לקרוא אותך כי אולי אני קוראת בך גם אותי. כרגע לא יכולה אפילו לפרט מדוע ונורא רוצה לומר לך שיש חיים ואפשרויות אבל זה בטח ישמע לך מאולץ ולא ממשי. אבל כן רוצה לחזק אותך לפחות על מה שאני רואה בעולם החיצוני (כי את הפנימי רק את באמת יכולה לראות)- שהוא בעיקר פריחה שלך פה בפורום ודיאלוגים כ"כ קסומים ומרגשים עם אחרים. יפעת זה באמת הישג אמיתי- למה את לא יכולה לראות את זה ולחזק אותך על זה? כי זה מכסה רק חלק מהצורך ומיד מוליד את רעב נוסף? כי זה כאילו לועג בתוכו לתהום הענקית הזו כי הוא פרור קטן ותו לא? בתור מי שתיארה עצמה כ"מיזנטרופית" את יוצרת פה קשרים לא רעים בכלל... ואולי אני חושבת- להפרד מהדימוי הזה הוא קשה כמו אובדן כי זה גם לוותר על איזה חלק בעצמך שדאגת לטפח כ"כ הרבה שנים. שאולי הנאמנות הזו לדימוי הזה שומרת עליך מפני מפחינפש והסתכנות באכזבה עקב נתינת אמון באחרים. והנה עשית צעד וזה מפחיד ואז אולי עדיף כבר לבטל את ההישג הזה כי הוא יכול לעורר ציפיות שלא יתממשו. יש בתוכך עולם ומלואו ואל תתני לרע להשחית כל חלקה טובה בתוכך. זה לא הוגן כלפיך. ויש תהליכים שקשה לעשות לבד. את צריכה פרטנר ממולך שיאזן לך את 'הסרטים' שאת בוראת לך בתוכך. והנה כבר ראית למשל שמטפלים יכולים להיות אפילו יצורים אנושיים. פגשת יותר מאחת פה...

אני צריכה לישון על הדברים שכתבת לי (עד כמה שהמשפט הזה קביל בעברית). אכן קשה לקלף תוויות. אני רוצה לחשוב ומשם להמשיך איתך את הדיאלוג. תודה שאת רואה -אותי.