ליפעת

אני בוחרת לכתוב לך שוב למרות שאת לא עונה להודעות האחרונות שאני או אחרים שלחנו לך כי אני מאמינה שאת עדיין איתנו. אני חושבת שלמרות הפגיעה זה חשוב שתחזרי אלינו ואם תוכלי לעשות את הצעד הקטן הזה, להתגבר על הפגיעה ולהמשיך בקשר, תוכלי לעשות אותו בהמשך גם בקשרים "אמיתיים" בחיים. אני דורשת ממך לעשות את הצעד הזה, בשבילך ובשבילי כי אני רוצה לשמוע מה יש לך להגיד. אמנם ענבל היא עם הידע המקצועי אך היא נמצאת הנאמנות כפולה כאן בפורום (והיא בטח היחידה ששמה הוא השם האמיתי שלה) וחשוב לי לשמוע מה נשים אחרות במצבי חושבות ומרגישות, בלי פילטרים, מהלב. מבקשת מאוד שתעני יעל

יעלי, מצטערת שלא עניתי לך, הייתי בשוק וקניתי לעצמי פרחים (אם אין מי שיביא לי פרחים, חשבתי שאעשה את זה בשבילי). לאימהות אין גיל ואין מין. זה משהו שניתן למצוא אותו בתוכך. מרשה לך להיות הילדה שלי. כרגע אני אמא ללא ילדים. אני אמא בלי ילד. אני יכולה לאמץ אותך אל חיקי, לתת לך את מה שאת זקוקה לו, לאפשר לך להיות איתי, להקשיב לך, להכיל אותך. לבכות את אובדנך. לתת לך יד. על אף ייאושי הכבד, העצב האבל, אני מסכימה להיות פה בשבילך. הפנים הוירטואליות שלי נענות לשלך. תודה שנוכחותי חשובה לך. אני מרגישה שאני לא חשובה לאף אחד, שזו תמיד אני שרוצה ולא האחר. אבל יודעת שיש בי איכויות אמהיות, שאני רוצה לתת. באנגלית יש את הפועל - to mother, בעברית זו יותר הוויה ("להיות אמא"). I want to mother you ובהקשר הזה, שולחת לך לינק לשיר של שינייד אוקונר שהמילים שלו, מדברות בדיוק על היענותי זו אלייך. תבטיחי לי שתאזיני לו? http://www.youtube.com/watch?v=nQjiLSxMZIU