ענבל, יעל וכולן

קודם כל רציתי לומר לך ענבל שאני פשוט גאה בך בעוצמה שלך להתמודד עם כל כך הרבה ביקורת ואם כבר דיברנו על נרטיב- אז כן, ביכולת שלך לא להתבסס על נרטיב קודם- שבסופו של דבר כשל בדיוק בגלל הסיבה בה הוא נלחם. זה לא פשוט להתמודד עם ירושה כ"כ מורכבת ועם הסטוריה כאובה. אז אם כבר בתשובה לאלמונית אקדים ואומר- ענבל- את בדרך לשנות את ההסטוריה. משום שבפתיחות ובגמישות שלך ובבטחון שלך במקום שלך- את לא חוששת להתמודד עם קולות אחרים אפילו שאינך מסכימה אתם. מה שקרה בסיבוב הקודם היה בעיני דוגמא מאלפת לקושי להתמודד עם אחרות. מה שלא אני או דומה לי אני אשמיד או אמחוק. וכאב לי בייחוד שהניהול הזה עודד לינצ'ים פומביים ב'מתנגדי המשטר' כאילו ביקורת חייבת לההדף באלימות. לא היה עידוד של שיח וסינון גורף של הודעות שלא היתה בהן כל נימה אלימה או תוקפנית. היתה ביקורת והיא הושתקה. ואני חושבת שהגישה הזאת היתה מעבר לאסון לדמוקרטיה- היא היתה אסון עבור עולם הטיפול כולו- שדווקא בו דרושה יכולת הקשבה, סובלנות וקבלת האחר. היה משהו עוכר שלווה בהסטוריה של הפורום הקודם- אבל במזל גדול היא מונצחת על גבי הדפים האלקטרונים עד קץ הימים (שאולי כבר קרבים....) כך שיהיה אפשרי אפילו להכניסה לספרי הלימוד בחוג לפסיכולוגיה אודות מודלים שתם זמנם. תראי איזה שיח כבר יצרת עד עכשיו, איזו הכלה ואיזה שדה מלא בפרחים! כל רגע צומח פרח חדש. בשיח הזה יכולים להשתתף כולם- מטפלים, מטופלים, וכל אזרחי העולם. כמה תקווה את נותנת. וליעל- גם אני מאוד מתחברת לדבריך. ולשאלתך- אני עוסקת במחקר בתחום הטיפול- ובייחוד בכל מה שקשור ביחסים הטיפולים בחדר ובמעמדו של המטופל במשווואה הזו. יש פה כ"כ הרבה כוחות טובים ובטוח משעמם זה לא הולך להיות...

שלום, אני לא יודעת מה היה כאן קודם כי הצטרפתי לפורום רק ביומיים האחרונים, אבל רציתי להסכים שמה שהולך פה זה מדהים. זה ממלא לי צורך מאוד משמעותי בחיים כרגע וזה כל כך חשוב לי שיש איפה לשתף באנונימיות מוחלטת בכל המקומות הקשים האלו ולקבל תשובות כל כך אינטיליגנטיות וכל כך מחוברות למה שכתבתי ולא הרגעות חסרות פשר. באמת מדהים! הדבר היחיד שקצת מציק לי זה שאני מקבלת למייל תגובות של אחרים אבל לא יכולה להגיב להן עד שהתגובה שלהן תועלה לאתר. יש דרך להתמודד עם זה שאני לא יודעת עליה? כמו מעין צ'אט אישי או משהו כזה? מצטערת על הבורות, תודה יעל