שאלה למחשבה למי שרוצה לשתף

הי לכל מי שפה, אני מודה שהנוכחות של ענבל תורמת רבות לרצון להישאר כאן עוד הרבה זמן. אני שואלת את עצמי שאלה, כמובן בעזרתו של צד שלישי, ורציתי לשתף אתכם בה, ואם מישהו מכם רוצה לכתוב את הגיגיו בנושא, אני יותר מאשמח. להלן: איך אפשר למצוא דרך להיות ביחד, גם שהחלקים שייכים לפאזלים שונים? זו שאלה גדולה, לדיאדה בטיפול ומחוצה לו. אשמח לשתף ולשמוע.

הי יפעת, אין לי מושג אם הבנתי נכון את השאלה אז אני פשוט אכתוב משהו ויכול להיות שהוא לא קשור בכלל. מה שאני מבינה הוא שכל היופי והאומנות שבטיפול שזה מתחיל משני פאזלים שונים ובמהלך התהליך והקשר שנבנה, חלקיו של הפאזל של המטפל מתאימים את עצמם לחלקים שלך. מטרת הקשר הטיפולי (בחלק מהמקרים) היא ליצור מצב בו המטפל\ת "נופלים" לך על המקום הרגיש שלך, או בדימוי שלך, הם כביכול החלק או החלקים החסרים בפזל שהוא שלך. החלק הקשה מגיע כשהחלק נראה לך שהוא ממש מתאים, שהוא שייך לפאזל שלך אבל כשאת מנסה לחבר הוא לא באמת מתחבר. ולכן אתם בעצם נשארים שני פאזלים שונים. הביחד הוא להבין שלמטפל\ת יש איכויות של החלקים שחסרים לך ויחד עם זאת הם לעולם לא יתאימו והחלקים החסרים שלך ישארו חסרים, כי תמיד בפזל נאבדים חלקים, וצריך ללמוד לחיות עם זה ולהמשיך לשחק בפזל למרות שכבר יודעים שחסרים 4 חלקים, ובהמשך 6 וכו'. לחיות עם חוסר ההתאמה, לחיות עם החסר, לחוות את הביחד לצד הלבד.להבין שהלבד הוא חלק מהחיים והוא אינו מבטל את הביחד. יעל

מבחינתי יעל, המטפל אף פעם לא מתאים את עצמו אלי, אלא זו אני שתמיד לא מתאימה למטפל, לא מתאימה לאחרים. במינונים שלי, ברצון החזק לתשומת לב ואהבה, נדמה שאני אף פעם לא מתאימה לאף פאזל. אני יותר חשבתי בכיוון של "להיות ביחד", איך אפשר להתאים אם זה לא כל כך מתאים? שני פאזלים שונים? עדיין שאלה באוויר. אני כשלעצמי לא אוהבת פאזלים. אותה ההתעקשות להשלים את הפאזל בכל מחיר מבלי למצוא מנוח. אולי אני מעדיפה שלא למצוא את הדרך שזה יתאים?

שוב אני... הדימוי הזה, של פאזל, כנראה הצית בשתינו עולם של דימויים.. הדברים שלך גרמו לי להרגיש שהטיפול בעצם מיישר את השמיכה שהתכווצ'צ'ה מתחת לפאזל. הוא מספק כר רגוע יותר לנסות להרכיב אותו. יש יותר סיכוי לראות את התמונה הגדולה, אולי, כשהפאזל מורכב על כר טוב, נינוח, מתבונן ואוהב. ללא הרים, קפלים ועניינים מתחתיו. ואת צודקת, לפעמים אחרי כל המאמץ מגלים שחסרים כמה חלקים. לפעמים חלקים חשובים. אבל את התמונה הגדולה עוד אפשר לראות, ולפעמים חלקים אחרים בפאזל, תופסים לנו את העין עכשיו יותר. ואלה לא תמיד החלקים שהיו נראים לנו דומיננטים, לו החלקים האלה לא היו חסרים. לפעמים זה מה יש.. והפאזל לא פחות נחמד. אולי צריך נקודת מבט נוספת כדי לראות שבסך הכל הפאזל הזה די מדבר אליי, גם בלי החתיכה החסרה. (אולי חתיכות אחרות קצת יתרחבו בהדרגה...). זהו :-) מילה

הי יפעת, את חושבת שתוכלי לפרט קצת? להסביר יותר מה את שואלת? לא בטוחה שהבנתי לאילו חלקים התכוונת... החלקים השונים שלי שייכים לפאזלים שונים? איך זה מרגיש כשהחלקים שלי מתפזרים בין שני זוגות ידיים? (האם לזה התכוונת?) האם הפאזל שלי תמיד צבוע באותם צבעים? גם חלקי אותו פאזל לא תמיד משלימים כמו פאזל אחד את השני...(גם הפאזל שואל את עצמו את אותן שאלות בדיוק :). לפעמים מספיקים אפילו שינויי תאורה, וכבר הפאזל נראה שונה. לפעמים הוא נראה שונה אבל המוח משלים קצת, כך שיראה זהה ולא נבחין בשינוי. ולפעמים הוא נראה שונה כל כך, עד שאנחנו לא מזהים בו את הפאזל שלנו. את עצמנו. וגם כשהכל רגוע ועל מי מנוחות... הגוונים לא תמיד משתלבים אלה באלה ברוך; הוא לפעמים נראה הומוגני ולפעמים לגמרי לא. אבל אני זוכרת ששאלת על ביחד.. איך להיות ביחד עם כל זה. זה אכן לא קל. בפרט כשהרבה פעמים היא המנורה שמשנה את התאורה. היא מעוררת בנו זרות או קירבה, בהתאם לזוית שלה איתנו. אבל אנחנו לא פסיבים, וזה תלוי גם בזוית שלנו איתה, בזוית הראיה, בזוית הישיבה... אני משיבה באופן אמורפי למדיי, אני יודעת. אולי כי אני לא משוכנעת שהבנתי לאילו חלקים ופאזלים *את* מתכוונת.. אלה הגיגיי, בכל אופן :-) מילה

מילה שלום (על טהרת המילה מה שנקרא), מאוד אהבתי את הגיגייך כך שכוונתי המקורית לא באמת חשובה. את צודקת, גם כשהפאזל שלם, הוא יכול להיות גם לא שלם. אני התכוונתי לחלקים מפאזלים שונים, איך אפשר למצוא להם דרך להיות ביחד, גם כשלא מדובר באותו הפאזל? זה קשה, לא? תודה על השיתוף, יפעת