שלום
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בטיפול קרוב ל3 חודשים, כבר מהתחלה היה לי מאוד קשה לשתף את המטפל במחשבות שלי. ככל שעובר הזמן קשה לי יותר ויותר. הסיבה העיקרית היא שהוא נתפס בעיני כאדם קר, כמתנשא וחסר רגשות.ככל שהזמן עובר אני מבינה שאני לא יכולה לספר לו דברים חשובים באמת כי אני לא מרגישה שדברים שאני מרגישה או חושבת יתקבלו באמת אני בעצם לא מרגישה שאני מתקבלת באמת. איך עוברים את זה?....
V שלום, להיפתח בטיפול זו אכן משימה לא פשוטה, ואין ספק שצריך להרגיש שיש מולך מישהו ששווה להיפתח בפניו. הייתי מציעה לך לדבר עם המטפל על הקושי הזה ועל איך שאת חווה אותו ולראות איך הוא מגיב. אם תגובתו תרגיע אותך ותאפשר לך להיפתח - המשיכי איתו. אם תרגישי שהרגשתך לא משתנה, כדאי שתחליפי מטפל. לא ניתן לעשות טיפול ללא אמון ופתיחות. אבל נסי אותו קודם - תני לו הזדמנות להוכיח את עצמו. בהצלחה, ענבל
היי ענבל, תודה על תשובתך המהירה. חשוב לי לפרט יותר... לפני כשלושה שבועות דיברנו על הנושא סיפרתי והסברתי מדוע אני מרגישה שהוא מתנשא ומזלזל ואף ביססתי זאת בהתאם למקרים שקרו בניינו. המטפל הבין הנהן אפילו היה נדמה שהוא קצת נפגע (על אף שזה נראה לי בלתי אפשרי), לאחר הסערה ניסינו לעבור הלאה ללא הצלחה. הפגישות שלאחר מכן,מאופיינות בהרבה שתיקות הוא כל הזמן אומר "פשוט תשחררי" ואני לא ממש מצליחה. השורה התחתונה היא שאני מרגישה שאני מבזבזת את זמני ויותר מכך בנתיים האינטראקציה איתו מחזקת אצלי רגשות שלילים, חוסר בטחון וכו'. אני מבולבלת... מאחר וזוהי הפעם הראשונה שאני בטיפול , האם זה חלק מהטיפול ואני אמורה להמשיך להיות חזקה? האם זה לגיטמי לצפות ממנו לחזק אותי, זה מה שפסיכולוג אמור לעשות? ממש תודה.
מנהל פורום פסיכותרפיה
