לנעמי

אני לא מבינה איך פתאום כשענבל כותבת לך, את מרשה לעצמך להגיב ואילו כשאני כתבתי לך די מזמן, לא מצאת לנכון להגיב, מדוע? האם הרגשת שהידע שלי מאיים עלייך? שאת יכולה להגיב רק לאלה שמחמיאים לך ויוצרים איתך שיח שווה שלא מאיים עלייך. האם זה שאני יודעת יותר טוב ממך מאיים עליך? זה מראה על חוסר ביטחון ועל חוסר נימוס. אפילו באותו העץ ענית ליעל (כי היא החמיאה לך) ולי לא (כי הראיתי ידע יותר נרחב משלך, אחרת אני לא מוצאת סיבה מדוע לא ענית להודעה שנכתבה במיוחד בשבילך וכתגובה למה שכתבת). זה מעליב! ולא ענבל - אני לא "בוחרת" להיעלב. ואני שמחה על "האימפולסיביות" שלי, כי אני מרשה לעצמי לדובב את השתיקות הצבועות של כולכם. אני אומרת את הדברים באופן ישיר.

נעמי לא התכוונתי לפגוע בך, ואני לא מתיימרת להיות טובה ממך. מצטערת אם יש בדבריי משהו מכאיב.

קודם כל בטח שלא התכוונתי לפגוע ואני מצטערת שלא הבחנתי בהודעתך בעץ הצפוף רק עכשיו כשאמרת לי ראיתי אותה. בהחלט לא מתיימרת לדעת טוב יותר מאף אחד- הדבר היחידי שברור לי בודאות שאני יודעת הוא שאני לא מספיק יודעת. חבל שלא הבהבת לי קודם להביט בתגובתך או שהיית כותבת אותה שוב בתחתית העץ. מבינה ממך שלא היתה לך חוויה טובה עם השיטה- את לא חייבת להתאים עצמך לשיטה אולי רק לחפש את זאת שמתאימה לך. אולי משהו אינטגרטיבי שלא נראה לך נוקשה כמו איזו דת. זו לא רק גישה אלא כנראה גם סוג מטפל שכמו שאמרת לענבל מרגיש לך "בשר ודם". אולי עוד תמצאי... ואם אפשר להיות טיפה כנה- לפעמים יש הרגשה שאת נחפזת להסיק מסקנות נמהרות ולקבור מהר מדי יחסים- ואני מאוד מבינה שכנראה זה קשור לנסיון הקשה שחווית אבל בהרגשה שלי אני כאילו נכנסת לאיזו מגירה עם איזו כותרת כאילו אני אשמה כל עוד לא הוכחה חפותי...