לנעמי

הי נעמי אני פותחת שרשור חדש למען הנוחות, אבל רוצה להתייחס להערתך מהבוקר לגבי האקלקטיות בטיפול (טיפול עפ"י גישות שונות). אני מאמינה גדולה בתקפותן של גישות טיפוליות שונות, ומתוך אמונה זו אני עובדת במרכז רב מקצועי. ובכל זאת, אין הרבה מטפלים (כולל לא אני) שמטפלים בגישות מגוונות. מדוע? הסיבה לכך , לדעתי, אינה הגמוניה שלטת כלשהי, אלא סיבה בנאלית הרבה יותר - אישיות המטפל. כיוון שבפסיכולוגיה, יותר אולי מכל מקצוע אחר, המטפל עובד בעיקר עם האישיות שלו, הרי שלא כל מטפל יכול לטפל בכל גישה. הטיפול קצר המועד הממוקד (CBT, DBT ,IPT ודומיהם) דורש כישורים ויכולות למקד את הבעיה ולא לסטות ממנה, לעבוד לפי פרוטוקול כתוב, לתת שיעורי בית ולעקוב אחרי ביצועם ועוד. לעומת זאת, מטפל דינמי צריך להיות בעל יכולות כמו הכלת עמימות, שתיקות, רגרסיה , אמביוולנציה וכו', המאפיינים טיפול דינמי. יכולות וכישורים אישיותיים אלה הם שונים, אולי אפילו מנוגדים אלה לאלה, ומעטים האנשים שיכולים לעשות בצורה באמת טובה את שניהם. בברכה, ענבל

נראה שנעמי כבר לא פה. אולי נבהלה מהביקורת על ה-DBT?

היי ענבל, שוב תודה על תגובתך ובעיקר על הרב שיח שאת מאפשרת פה בזכות הפתיחות והגמישות שלך. ולפני שאגיב אענה למרינה כי דווקא שמחתי מאוד על הביקורת על שיטת ה-DBT- אין לי שום אינטרסים של שיווק שום גישה- אני חושבת שבכל אחת מהן טמונים גם יתרונות וגם חסרונות והכל בעיקר עניין של התאמה לצרכים האישיים של כל אחד ואחד. אני חושבת בכלל שאפשר להשיג בדרכים שונות מטרות דומות. אני מסכימה אתך ששימוש בגישה ע"י המטפל קשורה במידה רבה לנתונים האישיותים שלו שגרמו לו לבחור בגישה זו. כשהצגתי את הכיוון האינטגרטיבי לא התכוונתי שמטפל אמור להתמצא בכל ההלכה של שיטה זו או אחרת אלא ליכולת לשבץ פסוקים נבחרים שלה בהתאמה לצרכים המשתנים בחדר. ההתמצאות באפשרויות אחרות מרחיבות את המרחב לא רק מכיוון הרחבת הסטינג אלא גם בהרחבת יכולת החשיבה על הקושי של המטופל. אולי דברי נשמעים לא ברורים מספיק ולכן אתן דוגמא. אם מטופל מדווח למשל על קשיי התארגנות, דחיית משימות- שפוגעות באופן ממשי בתפקוד התקין שלו- הפרשנות הדינמית יכולה לומר לעצמה למשל כי הדבר נובע מהעדר פניות למשימות קונקרטיות בשל הצפה רגשית, או נסיון לחבלה עצמית או איתות לעזרה מהסביבה. הפרשנות הזו יכולה לנסות לברר את הסיבות שהביאו לאיתות הסימבולי הזה ולפעמים לעכב את התפקוד התקין עד 'פתרון התעלומה'. מטפל דינמי שעובד אינטגרטיבית יזהה שכרגע נוצר 'מצב חרום' שיש לטפל בו לפני ההבנות שכבודן במקומן מונח. מטפל כזה יפנה גם את הקשב כלפי המציאות הקונקרטית וינסה לשלב שיטות קוגניטיביות- התנהגותיות לפתרון בעיות כמו הצבת סדר עדיפויות, עיצוב סביבה מובנית וסדר יום וכו'. הרבה מטפלים דינמים עשוייים להתעלם מהמצב הקונקרטי שנוצר ולהתייחס אליו רק כסמל המייצג מצבים דומים אחרים. ולכך התכוונתי שפעמים רבות נעשה בטיפול הדינמי ניתוק מהחיים- כיוון שיש הזנחה של התפקוד הפעיל של המטופל מחוץ לחדר בעצם העדר ההתערבות (כמובן ע"פ צרכי ורצון המטופל). אני מסכימה אתך ששימוש בגישה ע"י המטפל קשורה במידה רבה לנתונים האישיותים שלו שגרמו לו לבחור בגישה זו