L מעל המצח

שלום, אני זקוקה לעזרה... מחפשת כבר המון חודשים, כמעט 4, חדר בדירות שותפים בת"א ולא מוצאת. זה מרגיש כמו דחייה חוזרת ונשנית, וכל "מצטער בדיוק חתמתי על חוזה" נחווה לי יותר ויותר קשה עם הזמן. אני לא מצליחה לחזור לחפש.. זה מדכא אותי באופן מוגזם אולי, אבל כיתות הרגליים הזה, החיוכים המאולצים, שוב ושוב לספר על עצמי ובת כמה אני ואיפה אני עובדת, ולחייך ולנסות למצוא חן, כשבסוף, כמו תמיד, אין תוצאות.. אני לא מצליחה לשאת את הדחייה הזו יותר. גרה כרגע בבית.. זו הייתה אמורה להיות עצירת ביניים קצרה בין דירות, והיא מתארכת. זה מדכא אותי יותר ממה שאני יכולה לומר. אני בת 31, עובדת בעבודות שלא לגמרי עושות לי את זה, בלי חבר או יותר מדיי חברים. לא מצליחה להניע את עצמי יותר להמשיך לחפש, וההשארות בבית ההורים מדכאת אותי נורא. מרגישה כשלון ושאין לי עתיד באופן כללי. מתחילה לאחרונה לפקפק בתכניות שהיו ריאליות עד לא מזמן להמשך לימודים. לא יודעת מה לעשות.. גם אם אצליח להרים את הראש קצת ולראות עוד דירה או שתיים- יודעת שכל דחייה נוספת תוביל לנפילה/צלילה שלי עוד ועוד פנימה לתוך עצמי. והאמת, ברוב השנים שחייתי בהם עם שותפים הייתי מאוד בודדה. אני מסתכלת על תמונות של חדרים באינטרנט וכל מה שאני מצליחה לדמיין זה את עצמי לבד בדירה, אוכלת בשקט ארוחת ערב בדירה חצי חשוכה, או סגורה בין 4 קירות בחדר קטן. נשמע כמו משפטים פולנים, אני יודעת, אבל אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי בשביל מה.. כל החיפוש הזה עכשיו וכאב הלב, רק כדי לבנות לעצמי בית בודד שוב. אני בהדרגה נסוגה לתוך עצמי ויש ימים שאני בדכאון לכל דבר. לפעמים אני רוצה להרים ידיים מהכל, לעבור לגור בתוך עצמי, לעצום עיניים ולפרוש מהעולם. (ברוכה הבאה, ענבל, וסליחה על קבלת פנים כל כך עגמומית..) יעל

הצטערתי לשמוע על תלאותייך בתהליך חיפושי הדירות המתיש... ייתכן שמדובר פשוט בביקוש שעולה על ההיצע וכל הדרוש הוא זמן וסבלנות. עם זאת, יכול להיות שבהתנהלותך אכן יש משהו שמעורר הסתייגות. קראת לכותרת שאלתך "L על המצח". מהו, לדעתך, אותו L? הייאוש מהחיפוש? הבדידות? הדיכאון? הנואשות? האם נראה לך שכל אלה ניכרים בפנייך בזמן חיפוש דירה? – אני מציעה לך לצרף לחיפושים חברה טובה או בן/בת משפחה. זה גם יכול לעשות איזשהו רענון נחמד וכיפי לתהליך החיפוש עצמו, וגם תוכלי ללמוד מהם על האופן שבו את "משווקת" את עצמך ולהתייעץ עימם האם יש משהו בהתנהלותך שכדאי לשנות. בהצלחה! ענבל

הי ענבל, תודה רבה על ההבנה והעצות הטובות.. ניסיתי גם את זה- חברותיי אמרו שאני נחמדה למדיי, גם בפעמים שהרגשתי שאני מאופקת או עצורה מדיי באינטראקציה שלי.. אולי זה רק עניין של זמן- זה מה שאומרים על חיפוש בעיר הגדולה. ה-L (לוזר) הוא כנראה תחושה בעיקר שלי.. של כשלון והדרה. כנראה שאין ברירה אלא להמשיך, אבל יש ימים שזה מכריע אותי לגמרי. מקוה להמשיך לפגוש אותך פה (יש לך פנים נעימות וטובות).. יעל