פסיכולוג בהתנגדות

שלום שרון, אולי תוכלי לחוות דעה על העניין הבא, אני מתנצלת מראש על האורך: הפסיכולוג שאיתו אני נפגשת כבר יותר משנה וחצי לא מרשה לי להתקשר אליו בין הפגישות. וזה לא שאי פעם הצקתי בסה"כ התקשרתי אליו פעמיים או שלוש בכל הזמן הזה. בפגישה האחרונה העזתי ואמרתי לו שהרגשתי לא טוב בעקבות פגישה קודמת ושקשה לי עם האיסור (המשפיל) הזה כי הייתי מאוד לבד. (למרות שאני נשואה אני לא יכולה לשתף את בעלי מסיבות שאינן קשורות אך ורק אלי). הוא הציע שנפגש פעמיים בשבוע לתקופה מסויימת,(בגלל המורכבות והנושאים הקשים) אני לא בטוחה שהוא לא הציע את זה רק משום שע"י ההצעה הזו הוא יוצא "בסדר" כלפי, בכל מקרה אני לא יכולה. הוא טען שלהתקשר אליו בין הפגישות קשור לרצון שלי להיות ידידה שלו, וזה מן נסיון לשנות את הסטטוס של מטפל ומטופלת (או משהו דומה לזה) . האמירה הזו שלו גורמת לי להצטער מאוד על כל מיני דברים שאמרתי ולהרגיש מושפלת ונלעגת (כנראה שלא צריך לומר הכל אפילו לפסיכולוג!) זה גם לא ממש נכון לדעתי ואמרתי לו את זה. קשה לי להאמין לו שזו הסיבה האמיתית, אני לא מבינה למה הוא כל כך מתנגד לאפשרות שאתקשר אליו מדי פעם, מה כבר יכול להיות? לא אכפת לי לא להתקשר אליו לעולם (וגם לא לראות אותו יותר ), זה יותר ברמה העקרונית. אולי זו ההתחלה של הסוף?

ת. שלום, ראשית יש מקום להבין מדוע סרובו לשיחות בין הפגישות גורמות לך לחוש מושפלת. יתכן כי את מפרשת זאת כדחייה, ולא בטוח שזה אכן כך. בעיקרון בין פגישות לא מקובל שיהיה קשר טלפוני רק אולי במקרי חרום. נראה לי כי הצעתו שתגיעי פעמיים בשבוע קשורה לתחושה שהעלית שאת זקוקה ליותר מקום בטיפול. נראה לי שאת בודקת את גבולות הטיפול ומידת הענותו לרצונותיך, ונעלבת כאשר הוא מציב את כללי הטיפול. הוא מטפל לא חבר. ועדיין אני בטוחה שאת חשובה ורגשותיך חשובים ויש להם מקום להבנה ולברור ביניכם. מקווה שבמקום להתנתק ממנו תוכלי לבוא ולדבר איתו בפגישה על רגשותיך. בברכה, שרון

קודם כל תודה על התגובה, בתחילה קצת נבהלתי ונעלבתי ממך כי לא חשבתי כלל שאני בודקת גבולות. לי היה ברור שהתכוונהי לשיחות טלפון בזמני חרום או מצבים קשים, וכנראה שאת חשבת שאני מתכוונת לשיחות חולין או סתם לשאול מה נשמע, אם זה כך זה הופך אותי לסתם נודניקית ושתלטנית (השיחות שלי אליו היו בזמנים קשים ביותר,וכללו מילים ספורות, משום שרק רציתי לשמוע קול מוכר - אז אני כבר לא נבהלת רק נעלבת). בקשר לחשיבות שלי, הייתי רוצה להאמין שאני חשובה ורצויה, אבל אני נזכרת בכל מיני מקרים שקרו ביננו שלא מאפשרים לי להאמין לפסיכולוג הזה. ובקשר להתנתקות, זה עוד תחום שאני מאוד חזקה בו לפחות לפי דעתו של המטפל (מלבד להעלב כל הזמן). אין לי כוח יותר לקשר המסובך הזה ולטיפול הקשה הזה ובכלל לטיפול פסיכודינאמי (ואין לי כוח לעצמי). שוב, תודה רבה לך שבת שלום וסופ"ש נעים