שאלה2

האם מתור לבקש מהמטפלת להיפגש בחוץ, עד שאולי אוכל לחזור לחדר?

נעמה שוב שלום, תשובתי היא לא. זה יהיה רק עוד סוג של הימנעות. חזרי לחדר הטיפול ותגלי שהחרדה עולה ויורדת ונשארים בחיים. זו חוויה חשובה. בברכה, שרון

קצת מופתעת מהתשובה אבל אולי בעצם לא. הגבולות בטיפול אמורים להיות מותאמים ומספיק גמישים למצבו המיוחד של המטופל. והזיהוי של המטפל את הרגישות הרבה לחדר שקיבל קונטקסט מאיים עבור המטופל ושלא מאפשרת לו כרגע הפקת תועלת. ואני בפרוש לא חושבת שחרדה עקבית ומתמשכת של מטופל בחדר מניבה תוצאות והנרטיב המיתי כאילו בתוך החדר נפתור את כל צרותינו בהתעמתות עם הפחדים- הוא הרבה פעמים מופרך וחסר בסיס מציאותי תקף. ואם נתבונן שוב במקרה נראה שההתנהגות הנמנעת שהופכת ממש לפוביה יכולה להתמתן ואף להפתר עם משלבים בה קונטקסט אחר מרגיע יותר- החוץ. ואני חושבת שמעבר לשינוי 'ההתנהגותי' של סימון מחודש יש גם משמעות רגשית עמוקה- שמחזקת את האמון בקשר משום שהמטפל 'העיז' להפר מצווה ולעבד אותה בהתאמה לצרכי המטופל. ולכן גמישות היא משהו שלא יזיק לכולנו.