כעס

מרגישה כעס בלתי נגמר.. גם לאחר "דיבורים על זה"- על ההשפלות המרובות שספגתי ממנה- מהאדם שאמור היה להיות מקצועי וטעה פעם אחר פעם - כמה פעמים אפשר לומר שזקוקה ואין קליטה???!!!! אמרה שאני נראית חזקה ושהרושם שקבלה היה מוטעה אבל כמה פעמים זה יכול לקרות? ומן הסתם זה עוד יקרה! זהו אז החלטתי לפעול מתוך איזשהו שמץ כבוד עצמי (שעוד נותר לי...) ולא להגיע לפגישה כי ממילא אבזבז את זמני על "פקה פקה" : מאיפה זה מוכר לי (כמובן שהאשמה בי) ועל הקושי לקבל דחיה/ השפלה. ולמי זה לא קשה?? ועל התפישה המעוותת שלי את המציאות. (כמובן... שוב אני) . אז בוכה מבפנים עד שאתחשל ואקלוט בעצמי שאני לבד ואי אפשר להאמין להבטחות ("אלווה אותך, אעזור לך, לא אנטוש אותך") התבגרות מאוחרת. תודה ומתנצלת אם בזבזתי את זמנך.....

רוני שלום, אין ספק שלחוש מושפלת ודחויה אלה רגשות קשים ובלתי נסבלים לכל אדם באשר הוא. עצוב לשמוע שאלה חוויות שאת חווה בטיפול, למרות שיש מצבים בהם זה יכול לקרות. השאלה היא איך אתן מתמודדות עם העניין וכמה את מקבלת הכרה בתחושותייך וחשה שיש נסיון אמיתי לתקן...נשמע לי שכרגע את מאד מאוכזבת ופגועה. יחד עם זאת הפתרון שלך למצב (נראה לי) שגם הוא לא ממש מקדם...לדעתי את צריכה להאבק על ההכרה בתחושתך ולדבר על מה שכתבת כאן עם המטפלת שלך, כולל החוויה שהיא שמה הכל עליך ומה שזה מעורר בך. בברכה, שרון