טיפול

אני נלחמת בתלות שלי במטפלת. נלחמת בכל הכוח, למרות שבפנים אני מאוד רוצה לראות אותה, להיות שם, לשמוע אותה. אני חושבת עליה, על הטיפול, על מה היא הייתה אומרת לי במקרה כזה או כזה...אבל אני מונעת את עצמי מללכת לפגישה.אני ביטלתי פגישות, וכבר 3 חודשים לא הייתי אצלה רק בכדי להרגיל את עצמי לעובדה שהיא לא תהיה תמיד בחיי. אני חייבת להיות פחות תלויה בה, פחות לחשוב עליה. בדיוק באותם מידות שהיא חושבת עליי. היא בסוף כשנסיים את הטיפול תיעלם ולא תהיה נוכחת בחיי ולכן אני צריכה להתרגל מעכשיו. אבל האם צעד זה נכון? כי זה עושה אותי יותר עצבנית? יותר לחוצה? יותר חושבת על איך אני אפגוש אותה???

T.L. שלום, למה דווקא עכשיו החלטת להלחם בתלות ולהתרגל לפרידה? אולי קרה משהו בקשר ביניכן שדווקא הרגשת בו קירבה ? או שהרגשת כעס או אכזבה.. מה שזה לא יהיה הייתי משתפת את המטפלת ומבקשת עזרתה בהתמודדות עם הרגשות המציפים הללו בעטיים החלטת להתנתק, הרי עבור קשיים אלה הטיפול מיועד.. בברכה, שרון

לא קרה כלום,אותם הדברים. אותם השאלות, אותם ההתלבטויות. אבל פתאום הרגשתי את התלות שלי בה, ועד כמה היא הפכה לאדם חשוב בחיי, אז אמרתי לעצמי למה אני צריכה את זה אם היא ממילא תיעלם לי!!