בעיה של הפרעות חרדה

אני בן 30 נשוי+1, כבר כשנה אני סובל מתופעה של סחרחורת, דפיקות לב חזקות, חוסר באוויר בסיטואציות שהמשותף להם מקומות שאני כביכול "חייב" להיות בהם "ללא אפשרות מילוט". זה קורה לדוגמא: ישיבות בעבודה, מתקן בפארק שעשועים, צפייה בהצגה, באמצע תספורת אצל הספר... . לפני חודשיים כשהתחלתי לקרוא בתחום הסתבר לי שאני סובל מהפרעות חרדה. המודעות לבעיה גרמה למשהו טוב ומשהו רע. הדבר הטוב שאני מודע להתקף שעובר עליי ואני יודע שהוא יחלוף, אני מבצע נשימות עמוקות, אני יודע שהסיטואציה שאני נמצא בה לא באמת מפחידה, התחלתי פעילות גופנית. הדבר הרע שקשה לי להפנים איתו, שאני חולה במחלת נפש וזה מוביל אותי לערער האם אני "בסדר", זה גורם להורדת הבטחון העצמי שגם ככה לא סבל מעודף נחת. בעוד מספר חודשים אני אמור להגשים את חלום חיי ולעבור עם המשפחה לגור שנתיים בארה"ב, מלבד האזרחות שיש לי אני אצטרך לדאוג לכל השאר: מגורים, עבודה, קניית רכב, סידור לילד, כלומר להתחיל הכל מהתחלה... יש לי פחד מהמעבר בגלל שאולי הפרעות החרדה יחמירו בסביבה החדשה, זה החשש היחידי מהנסיעה. לפני שנה ויותר המעבר היה נראה לי לא קשה במיוחד כי אני אדם שמסתדר מהר בסביבות חדשות. מספר דברים להבהרה: אני לא מעוניין שאישתי תדע על הבעיה, מאחר וזה יגרום לביטול של המעבר לארה"ב. לכן אני נמנע בשלב זה להיפגש עם איש מקצוע, מה גם שאני לא בעד תרופות ולגבי ההמלצות של נשימה, חשיבה חיובית, פעילות גופנית אני משתדל ליישם. השאלות שלי: 1. האם קיימת מגמה של הדרדרות בתסמונת הפרעות חרדה? 2. האם תמצית רסקיו או דבר טבעי אחר יכול להקל בהתמודדות של התקפים? 3. האם ניתן להתגבר על ההתקפים או רק לשפר את ההתמודדות? 4. מה היית מייעץ לי לעשות? תודה מראש

למה אתה לא בעד תרופות?תרופות זה דבר מצוין-במיוחד להפרעות חרדה.מי שסובל מחרדה-פסיכולוגיה לא תעזור לו במרבית המקרים.אבל תרופות-תרופות דווקא כן. רק תחשוב על זה לפחות.

שלום עומר, התקף חרדה אינו מתדרדר ברוב המקרים למצבים קשים יותר, ואולם במקרה שלך הייתי יותר מודאג מהצורה הסטיראוטיפית בה אתה מתייחס אל סבלך, מהטרור העצמי שאתה מפעיל נגד עצמך, מהדרישות הרודניות שלך כלפי עצמך ומהצורך העצום לשמור על תדמית חיצונית קשוחה ובכך למנוע מעצמך הן עזרה מקצועית והן קבלת תמיכה מהסובבים אותך. ניכר שאתה חושש מאוד לאבד שליטה, חשש המצוי בבסיס רוב הפרעות החרדה. ואולם, הניסוח של פנייתך והחששות המובעים בה מבטאים נוקשות רבה מאוד של האישיות, כולל החשש ממחלת נפש. המושג "מחלת נפש" אינו נמצא בשימוש בספרות המקצועית עוד, ובכל מקרה הפרעת חרדה, עם כל הסבל שהיא גורמת לאדם, נחשבת הפרעה קלה וניתנת לטיפול, עם תחזית טובה, כאשר קיים שיתוף פעולה מצד המטופל. במקרה שלך, הייתי אומר שהיית עושה הרבה יותר ממחצית הדרך אם היית מביא את עצמך לשתף פעולה ולפנות לטיפול, להתרכך, אולי אפילו לשתף את אשתך בעובר עליך ולגלות שהדבר לא רק שלא יגרום לה לעזוב אותך, אלא אף יקרב אתכם זה לזו. אשר לרסקיו רמדי - התכשיר שייך לתחום הרפואה האלטרנטיבית שאינני מתמצא בו, אם כי שמעתי על אנשים שהוא עזר להם ולא שמעתי על אנשים שהוא הזיק להם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל תודה רבה על התשובה. אתה ממליץ לי לפנות לטיפול, לפיכך רציתי לשאול/להבין מס' דברים במקרה שלי: אני יודע שרופאים כללים בדר"כ ממליצים על פסיכיאטר, מאחר והוא רופא מקצועי והיחיד שיכול לתת תרופות. האם יש עדיפות לאיש מקצוע פסיכולוג או פסיכיאטר או פסיכותרפיסט? ממה שאתה מבין וברור לי שהמידע שברשותך מינימלי, האם במקרים מסוג זה צריך לעבור סדרה ארוכה של מפגשים או שמספיק מפגשים בודדים? מה אופי הטיפול שאותו אני אצטרך לעבור? דרך אגב, רציתי להבהיר שלדעתי החברה כולל הרשויות מתייחסות למחלת נפש כדבר "בעייתי". לכל מקום חשוב שהנך מנסה להתקבל (עבודה, צבא, ביטוחים, רשיונות...) שואלים אותך האם עברת טיפול נפשי. במידה ואתה עונה כן, הדבר ישלול ממך להתקבל (במיוחד למקומות עבודה במגזר הציבורי) או שתצטרך לרוץ ולהוכיח שההפרעה לא רצינית, למעשה העניין יכול להפוך לכתם.