יש לי סיכוי??
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
(אני סובלת מהפרעת אכילה קשה 8 שנים) כ"כ חסרת אונים...כ"כ אובדת עיצות.... יש לי סיכוי בכלל?? ניזונה רק ממחשבות שמאיימות לפוצץ לי את המח... לו מחשבות באמת יכלו להזין את הגוף, הרי שהיה לי צורך בניתוח לקיצור קיבה או משהו כזה בדחיפות!!! לא יודעת מה לעשות!!!! בדיוק להיום הוזמנתי לאישפוז במחלקה להפרעות אכילה-ואני סירבתי!! לא הייתי צריכה להמתין כמעט, למרות שהייתי לפני שנה מאושפזת, ואני מבינה היטב את מה שמנסים לומר לי בצורה ברורה ושקופה- שמצבי לא טוב!! אף אחד לא מוכן לטפל בי-ללא אישפוז, אבל גם אף אחד לא מבין שאינני יכולה להתאשפז!!! לא יכולה!!!! הייתי היום אצל הרופאה שלי ואיך שראתה אותי - שלחה אותי בדחיפות למיון, ופתאום נהייתי ה"ילדה " הרעה, הלא ממושמעת והלכתי הביתה!! לא שמעתי בקולה, הגעתי למצב שנמאס לי , נמאס לי לשמוע את האלו שלא מבינים אותי ואת המחלה, ויאמרו לי בקול חמור סבר (כמו בכל פעם...)את הורגת את עצמך!, את מתאבדת!! או תקפצי מהחלון זה אותו דבר וכו' כבר שמעתי הכל!!! ובל מקום יש "נשמות טובות" שכאלו!! אני יודעת הכל!!! אבל גם לא יכולה לעמוד מול האויב הכי אכזרי שלי,אני בעצמי!!! אני יודעת גם שאני משחקת של חיים ומוות,(הפסיכולוגית שלי הגדירה את זה פלירטוט עם המוות) והמוות הוא זה שקרוב לנצח!! בעצם, בקרב הזה אין מנצחים! אבל זו לא באמת אני שמשחקת, זו האויב שהבאתי על עצמי,המחלה המשקרת הזו!! ואני כ"כ רוצה לבכות!!! אבל אפילו לזה אין לי כח!!! אבל הלב שלי בוכה,צורח מכאבים, והדמעות שזולגות הישר מתוכו, תמצית ליבי ונשמתי המה, טיפת דמי האחרונה!!! כ"כ רוצה להביע את מה שכבד שם כ"כ, מה שיושב שם ומותיר אותי בלי טיפת חמצן, בלי אוויר לנשימה!!! אבל לא יכולה!!! רק הלב שדופק בחוזקה מנסה לומר את דברו....ומותיר אותי קורסת מעולפת... ואני לא רוצה לכתוב כאלו דברים... רוצה לכתוב דברים טובים, דברים שמחים!!! יש גם דברים כאלו, אבל מבעד לחלון הצר של הפרעת אכילה לא רואים כלום!!!! רק שחור ,שחור ועוד פעם שחור הלוואי ונראה כולנו ימים טובים יותר !!! כי לא אוכל לחיות עם הכאב ההורג הזה (תרתי משמע) עוד ימים רבים!!! מחבקת אתכן אחיותיי ושותפותי, כל אחת וכאבה היא, איילת,
איילת שלום, הדברים שאת כותבת חודרים ללב ומרגשים. שיתפת במקום כואב ומיואש שלך והלוואי שהיה משהו שאוכל לומר או לייעץ שיעזור במעט. נראה לי שאת מבטאה באופן מדויק את הרוע והטרור של המחלה הזו, כמו משתלטת עליך ולא מאפשרת מוצא. אכן יש גם דברים טובים, לפעמים כדי להגיע אליהם חייבים לעבור דרך השחור הזה. מה שמדאיג הוא שהכמות והאיכות של השחור עלולים להכריע אותך..אולי בגלל זה מציעים לך אישפוז שתוכלי להיות במקום שיגן עליך ויאפשר את המרחב הזה שאת זקוקה לו, להחלים. אני יודעת כמה זה מפחיד וקשה. מקווה שתצליחי לראות את המועיל והמציל חיים שבלטפל בעצמך (כן, באישפוז אם צריך). מחזיקה לך אצבעות, שרון
לשרון- הגבת באופן אנושי כנה וחם לאיילת. הקומוניקטיביות היא מה שיוצרת את האפקט התרפוטי יותר מהנסיון 'להבין' את 'שורש' הבעיה. התרשמתי לטובה.
מנהל פורום פסיכותרפיה
