בכי לא נשלט. פחדים וחרדות

שלום וברכה שרון. אני בחורה בת 27 רווקה.גרה עם הוריי. יש לי משפחה נפלאה יש לציין שאבי חולה. מזה כשנה אני כל הזמן חושבת על המוות . אם באופן כללי ואם באופן יותר ממוקד על קרובי ח"ו. זה יכול להיות באמצע הלילה או במהלך היום. אני לא חושבת על זה,המחשבות האלו באות לי לבד לראש. זה מביא אותי לדיכאון. אני מאוד חוששת להיפגש עם גברים ולהתחייב שמא יקרה משהו מפחיד. אני בוכה המון. בכי בלטי נשלט זה יכול להיות סתם בשירותים או במהלך היום. אני מרגישה חסומה נפשית ומאוד חוששת וחרדה לגורל יקיריי ובכלל ומשום כך אני גם לא מכירה גבר. נמאס לי מהמצב הזה. יש לציין שאני בחורה רגילה לחלוטין נראית טוב ויש לי סביבה חמה ואוהבת. אשמח מאוד אם תמליצי לי מה לעשות בכדי שאצא מהמב הזה. ויש לצין שאני מאוד מאוד רגישה וזה נורא מפריע לי כי מכל דבר אני מורידה דמעות ובוכה אפילו מלשמוע שיר או סתם לראות ילד רוקד ביום הולדתו. זהו מצב יומיומי בלתי נשלט ונסבל. מודה לך מאוד. מור. *האם יש טיפול אלטרנטיבי? אולי עלי לשנות את הרגלי אכילה?

מור שלום, אני עונה בעיכוב של יום כי המחשב לא שיתף עמי פעולה אתמול בערב.. זה היה מאד מתסכל. לשאלתך- עלתה בי המחשבה כי יתכן והחרדה שאת מתארת, הרגישות הרבה, ותחושות העצב קשורות לכך שאביך חולה. אני משערת שגם את קישרת בין הדברים. זה מאד קשה להתמודד עם מחלה של אדם שהינו קרוב לנו ביותר, ואולי מצב זה מעורר גם רגשות עמוקים יותר וחרדות שעד עתה לא היית במגע איתם. כרגע נראה לי שאת מאד מוצפת מכך ועוצמות החרדה והעצב גולשות החוצה.. מאחר ופנית אלי לשמוע עצתי, מן הסתם תיארת לעצמך שאציע לך עזרה בפנייה לטיפול, ולו לתקופה ממוקדת, לוויסות עוצמות החרדה שעלתה בתקופה זו. יהיה לך מקום לקבל בו תמיכה והכלה. (השיטות האחרות שהעלית פחות מוכרות לי כמועילות לבעיה שתיארת). בברכה, שרון