לא מבינה את עצמי

לפני כשנה אני וחבר שלי נפרדנו. היה לנו קשר מדהים, אהבה גדולה, אבל גם המון ריבים וחוסר בטחון של שנינו, זו היתה אהבה מאוד גדולה ופחד מאוד גדול מלאבד אחד את השני כל הזמן. אהבה גדולה ודיבורים על נצח, והמון ריבים. בסוף נפרדתי ממנו והוא ממש נפגע. נפרדתי ממנו כי פחדתי שהוא ייפרד ממני ואני אפגע ואשאר לבד וחסרת אונים, לא כי הפסקתי לאהוב אותו. במשך שנה היינו חוזרים ונפרדים וכל פעם אני הייתי חותכת את הקשר המחודש כי כשהיינו מדברים ומנסים להגדיר את המצב של מה אנחנו הוא היה אומר לי שנקח דברים לאט ונזרום כי הוא מפחד להפגע ולהסחף ואני הייתי מפרשת את זה שהוא פשוט לא מעוניין בי. עכשיו כל פעם שאני רואה אותו בנסיבות חברתיות אני פשוט מתעלמת ממנו למרות שזה בדיוק ההפך ממה שאני רוצה לעשות ואני עושה דברים כדי לגרום לו לקנא, אני מדברת עם בנים אחרים, מראה להם חיבה, פשוט ההפך ממה שאני רוצה באמת לעשות, אבל אני מרגישה חרדה גדולה וזו הדרך שלי להפחית אותה. אני לא מבינה את עצמי.ובפעם האחרונה שנפגשנו הוא גם היה כל הערב עם מישהי ישב איתה החזיק איתה ידיים מולי כאילו לא אכפת לו ממני יותר. בחיים לא נפגעתי ככה.אני לא מבינה את כל זה.

דנה שלום, את מתארת מערכת יחסים מאד מתסכלת של אהבה גדולה מחד, וחרדה עצומה מלאבד מאידך. אכן להיות בקשר כזה של אהבה מעורר חרדה וכנראה שלא יכולת לעמוד בעוצמות הללו ונאלצת לסיים את הקשר מפחד שתיפגעי. נראה לי שבדבריו של בן זוגך שאמר ניקח דברים לאט היה דווקא נסיון להרגיע אותך (ולא רק את עצמו) מכניסה לרכבת שדים.. כרגע נראה שאת במצב של "לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו". מרוב חרדה את גורמת לדברים שהכי פחדת מהם - שיקרו. זו דרכך לשלוט בסיטואציה. ראי, בשביל אהבה צריך לפעמים להעז. אם את כ"כ אוהבת אותו- תחזרי אליו, וטפלי בחרדות שלך. ואם אינך רוצה לחזור- קבלי החלטה אמיצה והמשיכי הלאה בלי לרגל אחריו... בברכה, שרון