שאלה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בטיפול כמה זמן, ובגלל זה היה לי באמצע כמה חופשות, בריחות, הפסקות. זו פעם שניה שאני מחליטה שאני צריכה להפסיק, אבל זו גם פעם שניה שאני מפסיקה בבריחה או פשוט באי חזרה לטיפול. ועוד פעם אני מתחילה להרגיש געוגע, צורך עז בלחזור לשם, צורך בעזרה, צורך בתמיכה... מה אני צריכה לעשות? האם לחזור ולסיים את זה באופן חד ומשמע? או דווקא זה אומר שאני עדיין צריכה אותה ואת תמיכתה?
לילי שלום, יש כאן בפורום מספר כותבות המעלות שאלות דומות לזו שלך, יתכן שיעזור לך לקרוא את הדברים. לדעתי, הבריחה והחזרה לטיפול לא מאפשרות בדיקה אמיתית של מה שקורה לך בקשר הטיפולי. במקום להתמודד רגשית עם הקושי את מתנתקת, עושה מעשה, דרכו את מעבירה מסר במקום לנסות ולבטא זאת במילים. לכן, לדעתי הדבר הנכון הוא לחזור לטיפול ולנסות להבין יחד עם המטפלת את החוויה שעברה עליך כשחשת צורך לברוח, ולתת מילים וביטוי לרגשות שיש לך. בברכה, שרון
תודה על תשובתך מה הכוונה שלך "מעבירה מסר במקום לנסות ולבטא זאת במילים" אז התוצאה בסוף אותה תוצאה - המסר שאני מעבירה (אם זה במילים או בנעשה) שקשה לי/לא מתאים לי/כואב לי... למה זה צריך להיות רק במילים? חוץ מזה הבריחה נותנת לי מנוחה/ הרגשת שליטה, שיכולתי להגן על עצמי מפגיעה - כשהמטפלת לוחצת מדי אני מרגישה שעוד מעט היא הולכת לפגוע בי ואז ההחלטה היחדה אז שאני רואה - אני צריכה לברוח ומפסיקה לחשוב!!
מנהל פורום פסיכותרפיה
