ויכוחים, אשמה ומה שביניהם

שלום. האם אפשר לנהל ויכוח "סטרילי" בין שני צדדים מבלי להגיע לשאלה "מי התחיל", קרי הטלת "אשמה". בן זוגי טוען ששאלת האשמה אינה רלוונטית כלל, ולכן בשעת ויכוח כשאני מגיעה למצב שאני מנסה להסביר את שרשרת העניינים אני תמיד מגיעה למבוי סתום, משום שאם שאלת ה"אשמה" אינה רלוונטית, אזי כל דבר מתפרש כאשמה ומנוטרל מיד. האם קיים כזה דבר או שמא אני קטנונית?

שלום ק', אכן האשמות ובדיקת השתלשלות העניינים אינה תורמת לליבון הנושא השנוי במחלוקת. הייתי ממליץ, במקרים כאלה, לדבר בגוף ראשון, כך שבמקום האשמה שתכניס את הצד השני לעמדת מגננה, כל צד ידבר על עצמו ועל מה שהוא מרגיש ועם רגשות, כידוע, קשה להתווכח. גישה כזו מעוררת יותר אמפתיה כלפי הצד שלך. מעבר לכך, הצורך לבדוק את השתלשלות העניינים עשוי להצביע על איזו שהיא נטייה אובססיבית ועל נוקשות מסוימת, ובשפת העם, "להיות צודק במקום להיות חכם". חילוקי דעות ומריבות עשויים לתרום ליחסים אם כל אחד מהצדדים ידבר על רגשותיו ובכך יעורר התחשבות הדדית. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה לך. הארת נקודה חשובה מאוד שלא חשבתי עליה:) ק.