שרון.

אוף. יש לי סוג של בעיה..ההורים שלי רוצים ללכת לחג למשפחה של גיסי- זה אומר לכל החג כי אמא שלי שומרת שבת ואבא שלי מסכים לעבור שם את ה3 ימים ולשמור אותם. אני לא ואני לא רוצה ללכת..הבעיה היא שאין כמעט שום פתרון אחר. לא משאירים אותי לבד בבית ואני עדיין לא חזרתי לנהיגה כדי לנסוע לשם לבד..הם גרים במין יישוב כזה והנהיגה לשם זה לא חוויתי במיוחד.. והם לא רוצים שנשאר לחג בבית רק אני, אחי וההורים כי זה "לבד" מידי.. אני מתנגדת באופן עקרוני ל"חגיגת" החגים (בדומה להתנגדויות שלי לחתונות במשפחה) כל עוד סבתא וליאורי עדיין לא פה. היום הייתי אצל הפסיכולוגית במחלקה והיא הציעה לי, בגלל שהיא ראתה שאני באי שקט נוראי- כל השיחה לא יכלתי לשבת על הכסא והסתובבתי הלוך וחזור בחדר שלה עד שהיא אמרה לי שאני עושה לה סחרחורת ובכיתי לאורך כל השיחה.. אז ההצעה השלה היא שאתאשפז לתקופת החגים! סירבתי בתוקף..זה הדבר הכי מעצבן בעצם הטיפול שלי שם.. כמעט כל שיחה "מציעים" לי לחזור לסגורה כאילו זה רק לעבור את הדלת. אמרתי לה שאין מצב מבחינתי והיא אמרה שכדאי לחשוב על זה ושהיא תדבר עם אמא שלי ולא הסכמתי. אחר כך היא גם קראה לפסיכית והסבירה לה את המצב והפסיכעת אמרה שזה נראה לה הפתרון המתאים בשילי כרגע.. אני יודעת ב100% שאני לא רוצה להיכנס למחלקה שוב ועוד בגלל סיבה כזו אבל אני מיואשת לגמרי. לי יש פתרון אחר שבגלל מצבי הפיזי מקשה עלי לעשות אותו. וזה לא פייר. את מבינה שאי אפשר לחגוג בלי סבתא, נכון? ובלי ליאורי.. זה לא הגיוני פשוט! אני לא מקבלת את זה פשוט לא. אני חייבת ללכת. אוף. אני לא יכולה לעצור את המערבולת שיש לי בראש. ואת הדמעות. ::( שרון, סליחה. ותודה.

שירן שלום, אני יכולה להבין את מצוקתך, תקופת החגים אינה קלה לאנשים רבים. מצבך המיוחד מחייב בחירה בין שני מצבים שקשים לך אך כנראה שכרגע אין ברירה אחרת.. נסי לחשוב מה האופציה הפחות קשה מבחינתך ולכי על זה. (אולי במהלך החג אבא יסכים לחזור איתך בלבד הביתה ואח"כ יביא גם את אמך..), אולי צריך לדבר איתם ולמצוא דרכים להתחשב גם בך. מקווה שיימצא פתרון, בברכה, שרון

אממ כה זה די ברור לי שאין יותר מידי אופציות לבחירה..האמת את מה שכתבת גם הפסיכולוגית אמרה שהיא תסביר לאמא את המצב אם אני אחליט להתאשפז ואם לא אולי היא תדבר עם אבא שלי להתחשב גם בי.. זה כל כך קשה. למה הכל מסובך אצלי תמיד?? ורע לי עם זה שאני הסיבה שתשבש למשפחה את החג. :( תודה,שירן.