חרדה מאוד

אני בת 50+עובדת במוסד מסוים, נהנית מהעבודה ,וגם עובדת חרוצה עם יחס חם ואוהב,עושה את העבודה בצורה מושלמת,,,אף פעם לא החסרתי ימי עבודה וגם לא איחרתי אף פעם,אנשים תמיד מודים לי על היחס הטוב והאנושי שלי להם,אני עובדת עם מחשב,ואני מצויינת במחשבים ,הבעיה שלי עכשיו היא כזאת מנהלת חדשה הגיעה אלינו,עובדת לפי הספר,כלומר אינני נושאת תואר אקדמאי וגם אין לי תעודה מקצועית,התקבלתי לעבודה על ידי מנהלת שהעריכה את כישורי ושקדנותי,והוכתי למי שרצה שאני עובדת טובה לא פחות מאנשים נושאי תעודה אקדמאית,ולכן לפני שנתיים המנהלת החדשה {היא הגיעה לפני שנתיים}קיצצה במשרתי לחצי משרה,נכון ביקשו לקצץ בכוח אדם ומיד הודיעה לי שהיא מקצצת במשרתי מפני שאין לי תעוד מקצוע ולאחרים יש והיא צריכה לדאוג להם ספגתי את העלבון בשקט,והמשכתי לעבוד בחצי משרה,עכשיו יש שוב הודעה שיש לקצץ במספר משרות,וכאן הבעיה ,אני פוחדת שהיא מיד תפטר אותי בלי להניד עפעף,לרגע כזה במשרדה אני חרדה עד מוות,,,אני לא יכולה אפילו לנשום כשאני אשמע אותה שהיא מפטרת אותי אני עכשיו כשאני כותבת אליך ידי מזיעות וליבי דופק כמו פטיש,השאלה שלי מה לעשות ?אני חשבתי לא לבוא לעבודה עד שיתבררו מי יפוטר,הבנתי שבימים הקרובים היא תודיע ,אז אולי אצא לחופשה אני לא שקטה אני אפילו מוכנה לא להפרד מחברי לעבודה רק שלא יראו אותי מפוטרת,זה עושה לי לא טוב,האם לדעתך יש פה ריח של אפליה ?תעודה זה חשוב לימודים זה חשוב אין ספק בזה ,אבל העבודה שלי היא לא מצילה חיים,כלומר אני לא רופאה או אחות שעובדת ללא רישיון,הרי יש הבדל!!!איך להתמודד עם המצב איך אוכל להירגע?האם עובדים מוערכים רק על ידי תעודות ולא כבני אדם. מצפה לתשובתך כיצד לנהוג.תודה תודה

אסתר שלום, ניתן להבין את דאגתך וחששותיך, אכן מלחיץ לדעת שיש קיצוץ ואת עלולה להיות מפוטרת. יחד עם זאת את חייבת לזכור כי הקיצוץ אינו בגלל שאת אישית לא עובדת טובה אלא בגלל קשיים של החברה. נסי בינתיים לחשוב יותר חיובי, אולי התפקיד שלך דווקא נחוץ ולמרות שקוצץ לחצי משרה לא ניתן לוותר עליך לחלוטין?..אולי יש עוד אנשים בכירים המכירים אותך ואת עבודתך שאת יכולה להעזר בהם? לא הייתי מוותרת או נעלמת דווקא עכשיו, אלא מראה נוכחות ונשארת במקומך. דרך אגב, מפטרים אנשים גם עם תעודות והכל, את לא צריכה לקחת זאת על עצמך וכישורייך, שהם נשמעים טובים ומתאימים לחברה, אינך צריכה להתבייש בדבר זו לא אשמתך. אני מקווה שחששותיך יתבדו והדברים יסתדרו, בברכה, שרון