תחושת הזדהות ולימודי המשך

שלום אני בן 30 ולפני שנתיים סיימתי את לימודיי העבודה הסטציאלית. עבדתי כמה חודשים בבית אבות ואח"כ עם צעירים במציאת עבודה ולימודים. מאוד נהנתי והרגשתי מסופק במפגש עם האנשים אולם דברים לא הסתדרו מבחינות אחרות. הייתי בראיונות עבודה רבים אחרים ולא עברתי אותם. באחד מהראיונות למקום כלשהו, ערכנו אני והמראיינת סימולציה על מצב שיכול לקרות לי בעבודה. בסוף הסימולציה המראיינת אמרה שהיא מזהה הזדהות עמוקה שלי עם המטופל. זה אינו דבר חדש לי. גם בלימודים הרגשתי הזדהות חזקה למטופלים בסטז' שעברתי. אני חייב לומר שמאוד אהבתי את הלימודים ואת העבודה המעשית אך כיום אני עובד בשיווק ומכירות ורוצה לנסות לחזור שוב לתחום. אני מתחיל ללמוד שיטת טיפול חדשה באמצעות המדבר ושהייה ארוכה בו. שם צטרך להתמודד עם תחושות כאלו כניראה. מכל הבחינות האחרות אני במצב מצוין - פרנסה, אוהב את עבודתי, זוגיות נהדרת, וקשר טוב עם משפחתי. שאלותי הן כאלו: 1. האם ניתן להתגבר על כניסה למערבולת רגשית ולהזדהות עם המטופל? 2. האם יכול להיות שהתחום בכלל לא בשבילי בגלל עומס רגשי כזה. בתודה מראש

דורון שלום, שאלותיך מאד במקום. לדעתי ניתן לענות עליהן רק בתוך תהליך טיפולי (כלומר בטיפול שלך). הזדהות יתר עם מטופלים לא עוזרת להם, ולא מאפשרת לך לטפל במקצועיות. אני חושבת שבטיפול שלך תוכל לבדוק שאלות אלה ולקבל החלטות לגבי מידת יכולתך לעסוק במקצוע טיפולי. בברכה, שרון