שאלה

אני הולכת לטיפול כבר שנתיים. אבל תמיד יוצאת בהרגשת פספוס. במשך השבוע אני מרגישה צורך עז לשתף אותה, להיות בחדר, אבל כשזה קורה אני מפחדת. אני כל כך מרגישה צורך במגע, בהחזקת ידיים, בהרגשה פיזית שהיא שם איתי, אבל אני מתביישת לבקש, למרות כשביקשתי פעמיים חיבוק והחזקת ידיים בעת השיחה קיבלתי ובשמחה. אבל אני ממש מתביישת לבקש זאת כל פעם, וברגע שאנו מדברים על "הדברים" הקשים, אני מרגישה צורך עז בלהרגיש אותה איתי ושאני כאן ועכשיו ולא באותם אירועים קשים שם. מה ניתן לעשות עם זה? אני ממש מתביישת לבקש?

גלית שלום, ניתן לשוחח על כך עם המטפלת. לשתף אותה בצורך שלך, כפי ששיתפת כאן בפורום, וליצור אפשרות לתקשורת סביב העניין. אולי הרגשת הפספוס תתמתן אם תוכלי לדבר על רגשות אלה. בהצלחה, שרון