הרגשת דחייה ע"י החברות

יש לי חברה שיש לה בן בגיל הבן שלי והתחבנו בגן של הילדים אנחנו חברות 3 שנים.והיינו מתראות כמעט כל יום והולכות לגינה עם הילדים או פעילות אחרת.. לפני חצי שנה הצטרפה אלינו אמא נוספת מהגן ומאז החברה שלי כמעט ולא מתייחסת אלי, היא בקושי מתייעצת איתי, ומקשיבה רק לברה הנוספת. הבעיה שהילדים שלנו חברים ומאד קשה להתנתק כי הילד שלי רוצה ללכת איתו לגינה.. ואני כל יום מרגישה כאילו אני זאת שמצטרפת לחברות ולא ההיפך כאילו הן עושות לי טובה שאני בא.. אני כבר בדילמה המון שמן מצד אחד אני רוצה להתרחק כי אני מרגישה לא רצויה מצד שני הבן שלי מאד רוצה להיות עם הילדים הנוספים משעמם לו להיות לבד.... אני לא יודעת מה לעשות....נא עיצה....

שרי שלום, תחושת דחייה הינה תחושה מאד לא נעימה וניתן להבין את רצונך להתרחק. יחד עם זאת נראה לי כי לא בדקת זאת במציאות עם חברתך. שלוש שנים זה הרבה זמן להיות בקשר, גם אם הילדים הם שמהווים את החיבור הראשוני, כנראה כי יש ביניכן הרבה מהמשותף. אולי עצם היותכן שלוש ולא שתיים כמקודם גורם לך לחוש בחוץ.. ראי זאת כהזדמנות לתרגל לקיחת מקום עבור עצמך בקבוצה (שלושה אנשים זה כבר קבוצה...), כלומר, גם לך יש מה לומר ומה לתרום לשיחה, הביעי דעתך שתפי במה שקורה לך, נראה לי שאז תרגישי כי יש לך מקום. מקווה שלא תוותרי, בשבילך ובשביל בנך.. בהצלחה, שרון