שוב דילמה

הי שרון, בשבוע שעבר שאלתי אותך לגבי טיפול שנקטע בפתאומיות כיוון שהמטפלת חלתה. בשיחה איתה התברר שהחרדה שלי הייתה מוגזמת, ואין סיבה לדאגה, אך היא תיאלץ להעדר לתקופה בלתי ידועה. העניין הוא, שלפני אותה פגישה שהתבטלה ברגע האחרון, תכננתי להודיע לה על רצוני בהפסקה של חודש-חודשיים מהטיפול. אני כבר שנים רבות אצלה, ונורא בא לי לנסות משהו אחר (עם כוונה לחזור אליה לאחר מכן). לא נראה לי שהיא הייתה מתנגדת לרעיון. כרגע אני תקועה בעמדת המתנה. ללא טיפול, אך גם לא ב-time out רשמי. חשבתי לנצל את פסק הזמן בצורה מועילה, אבל, לרוע המזל, הזמן רק חולף לריק, ובאיטיות מרגיזה... יש עצה?

אביטל שלום, את מתארת מצב מאד בעייתי שבו את אמורה לחכות למטפלת בלי שאת יודעת לכמה זמן, זוהי עצירה בתהליך שהינה לא פשוטה להתמודד עמה. אני מבינה שגם אין ביכולתך לשוחח עמה על כך..בכל אופן, לשאלתך- לא כ"כ מובן לי מה הכוונה שלך ב"לנסות משהו אחר.. עם כוונה לחזור אליה אח"כ"..אני חושבת שכאשר את בטיפול את צריכה לדעת בתוך עצמך שזהו המקום שלך לאותו זמן, לא כנקודת מעבר, או "נסיון". אחרת זה מפריע (לדעתי) ליכולת שלך להיות בתוך הטיפול באופן מלא או שלם. לכן לשאלתך, לגבי המצב הנוכחי- ההחלטה שלך אם לעשות משהו בזמן ההמתנה צריכה להיות מדוברת עם המטפלת, וזו החלטה מורכבת- האם את מרגישה שהטיפול מיצה עצמו ? האם משהו בתהליך ביניכן גורם לך לפנטז על טיפול אחר? האם עצם ההמתנה היא שגורמת לך לרצות לעבור למטפל אחר? יש כאן הרבה שאלות שהמענה עליהן לא ברור, ורק לאחר בדיקה עם עצמך (ועם המטפלת, אם באפשרותך), אפשר יהיה לקבל החלטה. מקווה שהדברים יתבהרו עבורך בזמן הקרוב. בברכה, שרון

תודה, שרון. אני מעריכה את התשובה המפורטת. אם תרשי לי, אנסה להשיב על השאלות שהעלית: במידה מסוימת, הטיפול מיצה את עצמו. הוא מהווה לי ליווי תמיכתי, שחשוב לי מאד. לכן לא הייתי רוצה לוותר עליו לגמרי. אבל מאידך, הוא כבר לא מחדש הרבה, ובתחומים מסוימים גם לא מועיל, ומכאן רצוני להתנסות במשהו אחר. האם משהו בתהליך בינינו גרם לזה? לא חושבת. הקשר שלי איתה טוב, למרות "תקריות" אחדות מדי פעם. עצם ההמתנה היא בהחלט קטליזטור, שגורם לי כרגע לרצות לעבור למטפל אחר, אבל זו לא הסיבה העיקרית. עובדה, שתכננתי להודיע לה על ההפסקה המתוכננת עוד לפני ההיעדרות הלא-מתוכננת שלה. אני מרגישה כאילו אני מנהלת רומן מחוץ לנישואים, אע''פ שברור לי שאינני חייבת לבקש את "רשותה". האם, לדעתך, רצוי לשוחח עמה בטלפון על הנושא? כפי שכתבתי בעבר, מאד לא נעים לי לנדנד לה מחוץ לפגישות. שוב תודה,