סכוזואיד

שלום ד"ר! למדתי קורס לפסיכולוגיה (באונ' הפתוחה) ושם מתוארת הבעיה הזו והרגשתי שאני ממש קורא על עצמי. חיפשתי באינטרנט אתרים ופורומים העוסקים בסוגיה, אך הם דלים מאד. פורום, בקושי מצאתי שניים שכמעט לא פעילים וגם מה שכן מופיע זה מאד שטוח. (כנראה בגלל אופי הבעיה). לא שאני מעוניין להשתתף בכאלה פורומים, רק כדי לברר מה מרגישים או לא מרגישים אחרים. האתרים האינפורמטיביים היו גם דלים מאד. לא יותר ממס' שורות או לא יותר מדף. לפי כל התאורים בכל האתרים אני יכול לסווג את עצמי כסכיזואיד. אני מתאים לכל הסעיפים ולא רק ל-4-5 , כפי שמצויין, כדי להשתייך להפרעה. אזי אני התאמתי לכל הסעיפים, פרט לאחד: מין. אני מאד מעוניין במין ומקיים יחסים. אם-כי הייתי בתול עד גיל 25, ואיבדתי את בתוליי שנה לאחר שנישאתי, בעקבות טיפול סקסולוגי. אני גרוש, יוצא עם חברה הרבה שנים. קשה לי קומוניקציה, אפילו בסיסית. בדר"כ אם יש ויכוח (אני שונא) אני יכול לשתוק שעתיים. ואם אני כבר מדבר, אני תוקף נורא ולא מסוגל לדבר בצורה בוגרת. אני סתם תוקע דברים. אי אפשר "לתפוס" אותי. אומרים לי שבויכוחים אני לא הגיוני, שאני כמו מחשב מקולקל, לא משנה מה הקלט שאני שומע, אני תמיד מוציא את אותו הפלט. אי אפשר להגיע לכלום איתי. תמיד יש לי "כן, אבל..." ואומר מה שבא לי. אישתי לשעבר לא אחראית, כך שאני מגדל את הילד. פרט לתחום נחומרי, לא יכול להעניק חום, אהבה. איני מדבר הרבה איתו. הוא אומר "מזל שיש לי את החברה שלך, איתה אני יכול לדבר על כל מני דברים". אין לי סבלנות לאנשים. לא מעניין אותי מה שיש להם לומר. שונא לדבר, במיוחד בטלפון. גם עם אנשים שנוח לי במחיצתם ושנחשבים מענייניים ושנושאי הדיבור מגוונים, גם על פסיכולוגיה, אנמות, ספרים ובכלל. אפילו כשהחברה שלי מדברת איתי על נושאים אישיים שחשובים לה מאד אני משתעמם ופשוט לא מקשיב, חושב על משהו אחר או עובד במחשב תוך כדי. כמעט לא איכפט לי מה חושבים עליי, ואם זה כרוך במאמץ כלשהו מצדי, ביטח שלא אעשה אותו כדי למצוא חן. אני ציני, פוגע באנשים. אומרים לי שאין לי מצפון. בחברה שלי מאד פגעתי ופוגע, אפילו אמרתי לה שאני לא אוהב אותה כי אני אדם שרוף שלא יכול לאהוב. אני די חסר תחושות. אני יכול להיות לא פייר, לא לשלם על מחייתי אצל החברה שלי, וכו'. לי זה לא מפריע, משום-מה אני מרגיש שזה מגיע לי. החברה שלי מאד איכותית, אך למזלי טיפוס תלותי שלא יכולה לעזוב. אבל בתקופה האחרונה אני חש שהיא מתרחקת ממני ומי יודע...אני מתחיל לחשוש, כי מאד קשה לי להתחיל עם הבנות ודי נוח לי איתה. היא לא אסרטיבית, היא נראית טוב בעיניי, וטוב לי איתה בסקס. אני גם די דכאוני ועצלן. לפני חצי שנה התחלתי פריזמה (מרופאת-המשפחה שלי). הבנתי מהאתרים שהסכיזואידים אינם מגיבים מי יודע מה לטיפולים תרופתיים או פסיכולוגיים. גם אין לי חשק לשוחח עם פסיכולוג. לא כ"כ מאמין בהם ואני גם לא אוהב לברבר וביטח לא להיחשף. האם בכל זאת יש תרופות יעילות? למען האמת לי לא מפריעה הבעיה, הבעיה היא שזה מפריע לאחרים וכך אני עלול להפסיד. אני מחונן (ערכו לי מבחנים בבית הספר), אוהב אסטטיקה, אמנות, ודווקא מתרגש ממוזיקה. האם לדעתך אני באמת סכיזואיד? תפנה אותי בבקשה לאתרים יותר מפורטים, ספרים, שאלון איבחוני. יש הרבה מה להוסיף אבל כתבתי המון בשביל פורום. החלטתי פשוט שבכוח אעשה את הצעד, כדי לדעת איפה אני עומד. מודה לך מאד דוראל .

שלום דוראל, אבחון עצמי של הפרעות נפשיות בכלל, ושל הפרעות אישיות בפרט, ועוד דרך האינטרנט, הוא בעייתי ביותר. כמי שמלמד שנים רבות קורסים בפסיכופתולוגיה, וכמי שלמד אותם בזמנו, אני יכול להעיד שגם כשהדבר נעשה במסגרת מובנית יותר מאשר שיטוט באינטרנט, גם בני כיתתי וגם תלמידיי הצלחנו למצוא הרבה יותר מ-4-5 סימפטומים של כל ההפרעות שלמדנו כמעט. הדבר מוכר היטב גם מסטודנטים לרפואה. אני חושב שאחד הדברים המשמעותיים בפנייתך הוא הניכור העצמי והביקורת העצמית הקטלנית המשתקפת בבחירתך להשתמש בתווית אבחונית לגבי עצמך במקום לדבר באופן אותנטי ורגשי על קשייך. גם כשאתה עושה זאת, פה ושם, ניכרת השפיטה העצמית לחומרה. מגוון ההתנהגויות שאתה מתאר אינו אפייני דווקא להפרעת אישיות סכיזואידית, ויש בו גם מרכיבים של הפרעות אחרות: הקשר הקבוע עם חברתך וגם העובדה שאתה מגדל את בנך, על כל הקשיים שאתה מתאר בשני הקשרים, אינם עולים בקנה אחד עם הפרעת אישיות סכיזואידית דווקא, או לפחות לא אך ורק איתה, שכן ההתבודדות הפיזית מהווה בה מרכיב מרכזי. ממה שאתה מתאר אתה יותר אגוצנטרי ("לא משנה מה הקלט שאני שומע - אני תמיד מוציא את אותו הפלט") מאשר מתבודד, השתיקה בזמן ויכוח מבטאת יותר אישיות פאסיבית-אגרסיבית והתנודות במצבי הרוח אישיות גבולית, כך שכפי שאתה יכול לראות בעצמך, אדם הוא הרבה יותר מורכב מאשר תוויות אבחוניות, שאחת מהן בחרת לתת לעצמך. חלק ממשפטיך נקרא כציטוטים מספרות מקצועית, עד שקשה לדעת אם הם אכן משקפים את מה שאתה אכן מרגיש, או עבדו עיבוד פסבדו-אינטלקטואלי, שמרחיק אותך מרגשותיך ומביטויים האותנטי. מהשוואת הקשר שלך עם חברתך לקשר עם בנך עולה קונפליקט בין קבלה ונתינה וקונפליקט זה אפייני לדיכאון אותו אתה מתאר בהמשך. כדורים נוגדי-דיכאון, או כל טיפול תרופתי אחר, יכולים לגרום להקלה סימפטומטית, דבר חשוב כשלעצמו, אך אין לטיפול זה כל יומרה לשנות את האישיות הבסיסית, שאם אתה באמת רוצה להשתנות, צריכה להיות מטופלת בשיחות עם איש מקצוע, הדבר שאתה נרתע ממנו ביותר ומה שמהווה את שורש הבעיה. גם טיפול תרופתי וגם אבחון עצמי משקפים במקרה שלך התייחסות לעצמך כאובייקט, בצורה זרה ומנוכרת. השאלה היא האם יש בך מספיק מצוקה כדי לפנות לטיפול ולרצות להשתנות (למשל, בקשר עם חברתך אתה בעצם מקבל הרבה בלי לתת כלום, עפ"י תיאוריך). אני מעדיף לאמץ גישה אופטימית ולראות בפנייה לפורום צעד ראשון לקשר עם אנשים שיוביל אותך לטיפול פסיכותרפויטי, שבו תוכל לגעת בעצמך בצורה אותנטית יותר בעזרת הקשר עם המטפל, וזו אכן המלצתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין