אממ

שלום שרון,לא יודעת אם את זוכרת אותי כתבתי כאן לפני 3 חודשים בערך וסיפרתי על היותי הפרעת אישיות גבולית ושאני בדרך לפרידה מהפסיכיאטרית האהובה שלי.. מאז קרו המון דברים. שהעיקרי מבינהם היו שוב אישפוז במחלקה סגורה.. אישפוז רביעי והארוך ביותר..הייתי מאושפזת חודשיים ושבוע..לאחר שבלעתי 30 כדורים ולא זה לא היה ניסיון אובדני..בלעתי כי האיש כפה עלי. לא רציתי להתאשפז אבל הפסיכי במיון אמר שאם אני לא חותמת הוא מוציא לי הוראת אישפוז כפוי..ולא רציתי להיות שם תחת ועדות וכאלה אז חתמתי. אז זה התחיל כהסתמנות פסיכוטית אבל אחרי שבוע אמרו שלא..למרות שההזיות לא חלפו..את כל החודש ההשני של האישפוז בילתי סגורה בבידוד אחרי קשירה של 4 שעות.. וזכיתי לתואר "המטופלת הכי חולה במחלקה שלא מבחינה בין דימיון למציאות".זה היה נורא. בכלל כל האישפוז הזה היה רעעעע..ירדתי המון במשקל 6 קילו והגעתי לתת משקל אז הפסיכית שם מיהרה להוסיף לי שם אבחנה של הפרעת אכילה. ואין לי!!! היא גרמה לזה. שביקשתי להשתחרר היא לא אהבה את זה ואמרה שהיא תדון על זה עם מנהל המחלקה ושהם יחליטו אם השיפוט שלי תקין או לא..כנראה שלא הלך לה להוציא לי הוראה ואחרי יומיים שיחררו אותי..אחרי שחידדו לי שההמלצה שלהם היא שאשאר. והתחייבות ממני להגיע כל בוקר למחלקה להשתתפות בפעילויות,פעמיים בשבוע פסיכולוגית ופעם בשבוע פסיכית. הדבר הכי מעצבן זה שרשמו לי באבחנה שאני ממציאה מחלות מדומות כדי לזכות לתשומת לב. זה הרג אותי. כי זה שקר!! טוב שלא אמרה שאני האמא המרעיבה! אני לא מבינה איך מצפים ממני להגיע לשם להמשך טיפול שחושבים שאני ממציאה. למה שווה לי לדבר איתן אם הן לא מאמינות לי? זה כל כך קשה :( ובנוסף לזה הפסיכית הפרטית האהובה שלי נעלמה מן העולם. במהלך האישפוז דיברתי איתה רק 3 פעמים וגם אלו היו פעמים שהתקשרתי ממספרים שהיא לא מכירה..והיא עכשיו פשוט לא עונה לי..גם אם היא לא רוצה להמשיך לטפל בי יש דרך להגיד לי.אני תלושה באויר..אני חושבת בשיא הרצינות להתייצב השבוע או בקליניקה שלה או בבית החולים שהיא עובדת בו ולהפתיע אותה.. ככה היא לא תוכל להתחמק ממני. זה נראה לך חוצפני מידי? אין לי ברירה אני חייבת אותה. סורי על החפירה.. :\ ותודה מראש על הסבלנות..

שלום לך, את עוברת תקופה מאד קשה וסוערת, והדברים נראים מאד לא פשוטים. אני מתארת לי שהמטפלת הקודמת, הפסיכיאטרית, היא היחידה בעצם שאיתה הרגשת שיש מקום עבורך. זה קשה שהקשר עמה הסתיים. (אם אני זוכרת נכון, אז דובר שתוכלי להמשיך עם הפסיכיאטרית במעקב תרופתי ובמקביל להתחיל טיפול אצל מטפלת אחרת). אני מבינה שזה לא התאפשר עקב מצבך הנפשי. יתכן שכרגע היא לא פוגשת אותך כי הטיפול הפסיכיאטרי בבי"ח לא הסתיים..הרי הם שיחררו אותך בתנאי שתגיעי לאישפוז יום (אם הבנתי נכון). תראי, זה מאד קשה להיות פתאום בטיפול אצל מטפלים שאינך מכירה, ועוד במסגרת של בי"ח. אני מבינה שגם אין לך הרבה אמון במסגרת הזו. אך לפחות הם מאפשרים לך להגיע למסגרת יומית שזה יותר טוב מאישפוז מלא.. בסה"כ נשמע לי שהם רוצים בטובתך. הייתי נותנת לכך סיכוי. מקווה מאד שמעתה הדברים ישתפרו, ושתתני לכך סיכוי למרות ההתנגדות הפנימית שלך למסגרת הזו. בברכה, שרון

היי שרון. קודם אבקש את סליחתך,כי לא שמתי לב שהעלת את הודעתי ושלחתי עוד הודעה לשאול למה. מסתבר שלא כתבתי את שמי.. וכה,את זוכרת נכון בקשר לפסיכית הפרטית..התכנון לפני האישפוז היה שאלח לפסיכולוגית המטפלת בDBT והיא תמשיך להיות הפסיכיאטרית.. ואז התאשפזתי ובמסגרת הבית חולים אמרו שבינתיים אני לא אתחיל DBT כי יש דברים שיותר חשוב ודחוף לטפל בהם.. ולגבי זה שהיא נעלמה..לא נראה לי שהיא לא פוגשת אותי כי הטיפול בבית החולים לא הסתיים.. מהסיבה שאין לה דרך לדעת את זה..אני לא דיברתי איתה והיא לא יודעת מה התנאים שהוחלטו בשחרור שלי.. זה נראה לך חוצפני מידי אם אלך אליה למחלקה שהיא עובדת בה..? אני פשוט חייבת אותה..חוץ מזה שאני צריכה ממנה גם מכתב סיכום לביטוח לאומי. וזה לא שאין לה אמון. המחלקה שהייתי בה באמת מצויינת והפסיכולוגית הראשית של המחלקה שמטפלת בי היא מקסימה..אבל לא כל כך הצלחתי להתחבר על הרופאה במיוחד לאחר ההמצאה שהיא כתבה לי במכתב שחרור..את מכירה את ה"מחלה" הזו של המצאת מחלות מדומות?? -זה מעליב- וברור שאחרי דבר כזה יהיה לי קשה לדבר איתן איך אני אדע למה הן מאמינות לי ומה הן חושבות שאני ממציאה?? זה דפוק!!! ותודה על המקום פה שאת נותנת לי..תודה. שירן.