לשרון

האם מטפל אמור להיות שיפוטי כלפי המטופל שלו?? כלומר אם המטופל מדוכא ומרגיש לבד ואובייקטיבית הוא לבד!!! דחוי ולכן גם רוצה למות כי עדיף המוות על חיים שהם למעשה מוות. ולדעת המטפל זה לא מצדיק יצירת קשר איתו בזמן חופשתו כי 'המצוקה לא עד כדי כך בלתי נסבלת'....???? ולכן הודעתו של המטופל לא נענתה - כי לא נחשבה מוצדקת ע"י המטפל. זה כל כך מעליב ומשפיל! מעורר תהיות והשגות לגבי מידת האכפתיות אם בכלל שיש למטפל כלפי המטופל והאם נכון למטופל להישאר בטיפול אצל מטפל כזה... אם היה אירוע קשה כמו תאונה שלו או של הקרובים לו, או ניסיון אובדני או אז היה זה מוצדק?? כנראה שכן או שגם אז לא... ואז תמיד אומרים בדיעבד - לא חשבנו/ידענו/ הרגשנו שהוא עד כדי כך במצב נואש.. האם זה נכון לשפוט כך תחושות בלתי נסבלות של המטופל - כנסבלות?? שרון , יודעת שיש דברים התלויים ב"חוזה" מטפל- מטופל אבל התוכלי את לומר כיצד את רואה את הדברים ?? ואיך את נוהגת עם מטופלייך כשהם במצב משברי?? תודה מראש.

ליפעה, יש נטייה בפורום הזה להיות שיפוטיים כלפי הפונים, כך שלא ברור לי אם תצליחי לקבל גם פה מענה, אמפטיה והבנה... מבינה ללבך ומקווה שתמצאי בך את הכוחות.

יפעה שלום, אני חושבת שכאשר מטופל מרגיש במצוקה רבה יש מקום להתייחס אליו ולשוחח עמו לגבי מצבו, להגיש לו עזרה וייעוץ גם אם נמצאים בחופשה, במיוחד אם המטופל במצב משברי. אני מאמינה כי מטופל יתקשר בזמן חופשה רק אם מצבו באמת קשה ומצוקתו עמוקה. מאופן תאורך לא הבנתי אם זה קרה לך או למישהו אחר כי כתבת הכל בגוף שלישי. אני משערת כי זו חוויה שלך ויהיה זה לגיטימי לשקול אם כדאי לך להישאר בטיפול בו אינך חשה מובנת ומוכלת ללא שיפוטיות מצד המטפל. בברכה, שרון

שלום שרון, מקווה שתראי את ההודעה למרות שלקח לי קצת זמן לעכל את הדברים ועדיין זה לא קל... כתבת שזה יהיה לגיטימי לשקול להפסיק את הטיפול/ להחליף מטפל (ו..כן כתבתי זאת על עצמי משום מה בגוף שלישי). - מקווה שתשובתך לא הושפעה מהודעתה של סופי? הבעיה שנוצרה תלות מאד חזקה ואולי "דפוסית" במטפלת.. אולי קשור לדפוס היחסים המתעלל שאני רגילה אליו מילדות?? בכל אופן זה לא מקל עליי את ההחלטה ומוזר שהטיפול הפך לעוד בעיה בחיי (כאילו לא מספיק מה שיש לי). גם כששאלתי אותה לבסוף למה התעלמה, אמרה שלא התרשמה מהדחיפות - וזה עוד יותר מטריד.- איך היא לא סומכת עליי שלא סתם אפריע לה בחופשתה או איך היא פשוט לא מאמינה לי לתחושות הבלתי נסבלות שחשתי? עדיין לא מבינה ולא יודעת מה לעשות. לא יודעת איך להשיג ממנה תשובות, כי כל הזמן מעבירה זאת אליי או פשוט שותקת.. האם עליי לעזוב את זה או להתעקש על תשובה? כששאלתי אם היא לא יכולה לשאת אותי עוד נעניתי בשלילה. האם עלי להסתפק בזה? שרון , גם כך הדימוי העצמי ירוד וגם כך מתקשה בהחלטות..הבעיה שהמחשבות שגורמת לאנשים לזלזל בי - ממשיכות להטריד. וסליחה שמטרידה גם אותך... תודה מראש