כסף

בת 33 רווקה. מזה מס' שנים אני מנסה, לא בעקביות, לחפש לעצמי דירה קטנה. אני עובדת, אקדמאית, רווקה, כאמור. בתחילה הבאתי את הוריי שיראו מס' בתים בעיר בה גרתי, אך זה לא מצא חן בעיניהם. מאחר והם מסייעים בדירה, שמעתי לדעתם. עברתי דירה לעיר אחרת בעקבות שינוי עבודה, ואמרתי להם כי אני רוצה דירה. חיפשתי לבדי, ללא עזרה מצידם. הם בכללם לא מתלהבים מלתת את הכסף או לסייע בחיפוש. אחותי הקטנה ממני קנתה דירה עם בעלה בעזרת הוריי, לפני 4 שנים. אז נתנו לה כ- 50 אלף דולר. לי אמרו כי יתנו 400 אלף ש"ח. בינתיים אני לא רואה דבר. לפני כמה זמן אבי העלה רעיון כי אבנה בשטח שיש לו. הסכמתי. אך אחרי שבוע הורי אמרו כי אין להם כסף לבנות ואינני יכולה לבנות רק יח"ד אחת. אין לי מי שיסיע, זה לא נעים לי ללכת לבד לחפש. ואני נתקלת במין התעלמות שכזו. למשל, שהלכתי לברר על משכנתא הורי לא באו עימי אפילו, להראות קצת נכונות לעזור. בינתיים אחותי עכשיו כבר רוצה לעבור דירה וביקשה מהם שוב עזרה. אינני יודעת מה החליטו בעניין, אבל אני שוב מוצאת עצמי "מסכנה". אבי שוב אמר לי "תבני בשטח שלי". אבל הזכרתי לו את תשובתו בעבר כי התחרט על כך. ואימי אמרה לו"איך תבנה אין לך כסף". ושוב חוזר הסיפור. עוד נתקלתי היום, לאחר אירוע משפחתי שהלכנו, כי אבי חיפש הזדמנות בו אני לא נמצאת ליד אחותי ונתן לך כסף. אח"כ הסתבר לי כי נתן לה כסף כהחזר לזה שבאה לאירוע. כי היא לא רצתה לבוא אז אבי נתן לה כסף כתמורה למתנה שנתנה. ומה איתי? בגלל שלא בכיתי שלא בא לי ללכת לאירוע לא מגיע לי? הורי נתנו לי לפני 3 חודשים 3000 ש"ח לכיסוי המינוס (חלקו...). לכן, שטסתי לחו"ל לא נתנו לי כסף וביום הולדתי גם לא נתנו לי. קיבלתי זאת, אבל בגלל סכום זה לא אקבל יותר? לאחותי הם עזרו בבית, באוטו, בילד שנולד....מה אני חזירה?אינני יודעת מה לומר להם. אני כעת כועסת עליהם ולא רוצה לדבר עימם. עם זאת שאדבר אני רוצה להגיד דברי חכמה.

אור שלום, נראה לי שאת עסוקה מאד בהתחשבנות עם הורייך ובהשוואות בינך לבין אחותך, וכל רגשות הקיפוח והכעס מציפים ולא מאפשרים לך לקבל החלטה הנוגעת לך ולמטרותייך. נראה לי שאת צריכה לעשות חישוב לגבי יכולותיך הכלכליות (כולל העזרה שהורייך מציעים) ואז לחפש לעצמך מקום מתאים. ברגע שתהיי סגורה על מטרתך אני משערת כי הם יקבלו זאת גם כן. את צריכה לזכור כי עזרה מההורים זה לא דבר מובן מאליו במיוחד במצב הכלכלי כיום וטוב שלך יש זאת. אולי כך גם לא תרגישי כ"כ מקופחת.. בהצלחה, שרון