שלום

יש לי שאלה שלוש שנים ואני מתנגדת לטיפול הזה. אני הולכת בזמן, מחכה להיפגש איתה, אבל כשאני שם ומרגישה שמישהו שובר את החומה שבניתי מסביב אני מפחדת ומתחילה "לירות" לכל הכיוונים. מה במיא בן אדם ללכת לטיפול בעצמו, ושהוא מרגיש את הקרבה או את השינוי מתקרב הוא מתחיל לברוח. הרי אני הלכתי כי רציתי שינוי, כי הרגשתי שמשהו לא נכון. אז למה אני בעצם מפחדת. אני והיא תקועות באותה נקודה כבר שנה וחצי, לא מתקדמים לשום מקום, ולא מוותרות אחת על השנייה, למרות כל הקשיים, כל הכעסים, כל ההתלבטויות. אני ממש לא יודעת מה לעשות.אני מפחדת שזה ימשיך כך

ליאת שלום, נראה לי שאת יותר מפחדת מכך שזה ישתנה מאשר שזה ימשיך כך, לכן התקיעות, כדי להישמר משינוי שהינו בלתי ידוע ומלחיץ. זה מאד מפחיד לתת לחומה ליפול, ולגלות מה יש מאחוריה, כנראה את צריכה את הזמן שלך. הדבר החשוב הוא שאת לא מוותרת וגם המטפלת כך. נפש האדם מורכבת, מלאת פרדוכסים, גם רוצה וגם לא רוצה ...והעניין הוא ללמוד להכיר ולקבל את המורכבות הזו. אני מאמינה שכאשר תתמידי יגבר בסוף הרצון לשינוי על הפחד מכך. בברכה, שרון