לאורנה המטפלת -אנא התייחסי

העליתי את הודעתי לכאן מאחר ואני חושש שתעלם בשרשור מטה ולא תוכלי לראותה, שרון אשמח אם תעלי אותה). שלום אורנה, אני אותו מטופל שזרקו אותו מטיפול (משום מה שרון לא העלתה את ההודעה שלי- למה? לא היה בה שום פסול). זרקו אותי בלי התראה מוקדמת בגלל שהסגתי גבולות. מודה לאחריות שלי בעניין, אבל המטפלת ציירה אותי כמישהו מפלצתי, רע, בעוד היא קורבן למעשיי. היא הציגה את עצמה כקורבן מוחלט ולא היתה מוכנה לדבר על כלום אלא רק התנהגה את הדברים. קשה לי לבטא במילים איך הסיפור הזה השפיע עלי, עד היום אני לא מסוגל לחזור לטיפול, לא מסוגל לתת אמון בגלל שמפחד שעל כל טעות יזרקו אותי ולא אוכל להיות עצמי.עם נשים איבדתי לגמרי את הביטחון בגלל שניתנה לי מראה קשה על עצמי, כאילו אני מישהו מפלצתי בעוד שהטעות שלי היתה אנושית, מתוך פחד, מתוך מצוקה. אני הרגשתי את הכוח של המערכת הזו, את הקלות הבלתי נסבלת שבה זורקים מטופל מטיפול מבלי לתת לו את היכולת להסביר, ליצור קשר. אני אורנה חוויתי טראומה קשה ביותר- אין לי יותר ביטחון בעצמי. העצמי שלי נפגע. אני לא יכול לתפקד מאז בצורה נאותה. האם אין אחריות מקצועית שאסור לזרוק כך אדם מבלי לדבר על הדברים? האם מטפלים מנצלים כך בקלות את כוחם ונהנים מכך? יש לציין שלא עשיתי שום מעשה פלילי או פשע. כל חטאי היה הניסיון לבדוק גבולות, תשומת לב. מה את חושבת?

שלום לירון ולמגיבה, לא זכיתי לצערי להכיר את אורנה מהפורום השכן, אני מי שהנני ועם זה נאלץ בינתיים להסתדר... אני לא מספיק יודעת פרטים על הסיפור האישי שלך ולכן לא אוכל להביע דעתי לגבי המקרה, אבל ברור מדברייך שנותרת במצב פגוע ופגיע בלי יכולת להבין לגמרי את שאירע וכמובן בלי יכולת לעבד ולהכיל את ההתרחשות כי האדם שהיה מעורב אתך רגשית כבר לא נמצא בתמונה. בכל אופן מצבים של חציית גבולות בטיפול הם לגמרי לא פשוטים לא רק עבור מטופלים אלא גם עבור מטפלים וכל אחד מגיב אליהם ומפרש אותם אחרת. לא ברור לי מה ארע שם לכן לא אוכל להביע דעתי. כל מקרה לגופו... אם אין דרך חזרה אולי טיפול אצל מטפל אחר יכול לעזור לעבד את שאירע? בהצלחה אורנה.

לאורנה, תודה על תגובתך, אלא שלא מדובר כאן בעיבוד המקרה עם מטפל כזה או אחר (אני בשלב כה מיואש שאני לא מסוגל לחשוב על משהו כזה כרגע, הכל אצלי חסר אמונה ותקווה). אני ציינתי את המקרה שלי רק על מנת להדגים כמה כוח יש בידיכם המטפלים ואיך אתם נוטים לנצל אותו. אני ציינתי את המקרה שלי כדי להדגים את הקלות הבלתי נסבלת (!) שבה אתם זורקים אדם שתלוי בכם (בקשר ריגשי עמוק- אתם הרי יודעים את זה), רק כי לא נראה לכם או לא בא לכם להתמודד. המצחיק הוא שאתם המטפלים כאילו "מתוכנתים" או "בנויים" רק למה שהוא "לפי הספר" כל מה שחורג מרשימת המכולת שלכם, משהו שהוא קצת יותר מורכב, אתם לא יודעים לטפל ולהתמודד. כנראה תואר כזה או אחר לא מה שקובע אלא מה שמספיק הוא אדם שעבר גם הוא לא מעט בחיים על מנת להכיר במורכבות של הדברים ולא מישהו מדושן עונג. אני את הטראומה הקשה שלי חוויתי. זה ניצול הכוח.

לירון, אני עוקבת אחרי הסיפור שלך, עליו אתה חוזר במפורט בלא מעט פורומים. אתה חוזר ומתריע ומזהיר מפני העוול הגדול שנגרם למטופלים, ומספר הרבה הרבה פחות על חלקך שלך במה שקרה. ואני תוהה - מהי אותה הסגת גבול אותה ביצעת? שתי המילים הקטנות האלה יכולות להסתיר כל מיני דברים. משום מה, הן תמיד נשארות מאד בשוליים, לפעמים מוזכרות ולפעמים לא. מטופלים יודעים לשחק עם הגבולות ולמתוח אותם כדי לבחון את המטפל שלהם. השאלה כמה מטפל צריך או רוצה או חייב לספוג. יש לי תחושה שהסיפור שלך נגוע מאד בחד צדדיות, ושהאמת כאן לא תמיד מוצאת את דרכה לסיפור שלך. לא ברורה לי עד הסוף המוטיבציה שלך, להמשיך ולדבר בזה, לגייס מצדדים, להשמיץ את המטפלת שלך ולבקר את המקצועיות שלה, בעיקר לאור העובדה המעניינת שכל כך רצית לחזור אליה, כפי שזכור לי מפניותיך הראשונות אל שרון כאן בפורום. גם אני קשורה קצת לתחום הטיפולי, אם כי מכיוון קצת שונה, ואני חייבת להגיד שהסיפור הזה נשמע לי הרבה פעמים בעייתי מאד. לבי ומחשבותי נשארות מאד עם המטפלת שלך שאותה איש אינו שומע. אלטרנטיבית

לאלטרניטיבית, האם את מטפלת אלטרנטיבית? כי חוץ מזה קשה לי לשער איזו אלטרנטיביו?ת את מציעה בתשובתך אלי. אני רוצה לציין בפניך, שאין שום קשר בין העובדה שמישהו רוצה טיפול מסוים, או מטפל מסוים, ובין מקצועיותו של המטפל- הדברים הרבה יותר מורכבים ופורטים על נימים דקים ומסובכים כמו יחסי תלות ורגש. לפעמים לא רק מקצועיות מבוקשת אלא חמלה, אהבת הזולת, קבלה, נפש מורכבת החפה מכל ראייה אגוצנטרית ומשחקי כוחות. אם תרצי, אשמח לפרט באשר להסגת הגבול שלי שעליה אני לוקח אחריות ומתוודה. וכן נעשה לי עוול. עליו קיבלתי תוקף גם בצינורות אחרים, יותר ממסודים ממה שאת מתארת. ולגבי אלטרנטיבות- לי לא הוצעה אף אלטרנטיבה טיפולית - עבירה מפורשת על הקוד האתי של הפסיכולוגים. לשאלות נוספות, אני כאן. תודה על התייחסותך. נ.ב אין צורך לרחם על המטפלת, היא ממשיכה להנות מהחיים, כי מה זה מטופל אחד יותר או פחות? העיקר הפרנסה לא? למה להתאמץ? כשהדברים מגיעים בקלות יתירה.