התיעצות 2

תודה על התשובות, זה בהחלט עוזר לעשות קצת סדר. הבעייה העיקרית היא כפי שכתבת שרון בסוף - תחושת האמון.(בכימיה אני דווקא טובה,בגלל שאין לי אופי אני יכולה להתחבר לכל אחד).האמון היא תחושה נדירה לא יציבה. אני מאוד רוצה להאמין לו/בו אגל זה מאוד קשה כי אני חסרת אמון (בעולם)באופן בסיסי ומלבד זאת יש כל מיני מחשבות או רעשים פנימיים שמפריעים, וגם הפסיכולוג בעצמו מתנהג,לעתים, בצורה שמקשה לתת בו אמון. למרות זאת כנראה שיש איזה סוג של אמון או אמונה אם כבר יותר משנה אני נפגשת איתו (למרות הרצון התמידי לגמור עם זה). (ושוב תודה וסליחה על האורך)

נעומי שלום, זה באמת נשמע לא פשוט, אך כנראה קורים דברים ונוצר הקשר ומתהווה לאט לאט בצעדים עדינים. על "הרצון התמידי לגמור עם זה" המתלווה לפגישות הייתי מדברת איתו כדי להבין למה הוא קשור (אליך, אליו, למה שנוצר ביניכם). בברכה, שרון