שאלה

שלום, יש לי שאלה אליך ואשמח אם תוכלי לעזור לי. אני כל כך עצבנית בתוך המפגש הטיפולי. אני בטיפול שנתיים וחצי ותמיד הרגשתי לחץ נוראי לפני הפגישה ובתוך הפגישה, אבל זה נהיה יותר חריף. אני כל כך עצבנית, שאני לפעמים אפילו לא מצליחה לשמוע או להקשיב למה היא מדברת. אני מרוכזת בעצבנות שלי, באיך אוכל לפרוץ את הדלת ולברוח לפני שהיא תופסת אותי ומשכנעת אותי להישאר. אני מרבה לברוח.! אם זה בתוך המפגש, או לפני. אני מחכה נורא לשעת הטיפול, ואני בחוץ בחורה עליזה, ופעילה שלא מראה בכלל ולא משתפת מה מתרחש בפנים. אבל בתוך הטיפול אני משהו אחר לגמרי, והאמת אני כבר לא יודעת איפה "אני" האמיתי שלי?? ניסינו לדבר ע לזה, אבל שום דבר לא עוזר, אני כל כך לחוצה שם על הכורסה ולא מצליחה להשתחרר. מה עושים ואיך ממשיכים הלאה, כי אני חושבת על הפסקת הטיפול (שאת האמת, בתוך תוכי לא רואה שאני עושה את זה אלא מתוך התקף של זעם...) תודה

נועה שלום, אולי המשפט שכתבת על עצמך שאת "בחוץ בחורה עליזה שלא מראה בכלל ולא משתפת מה מתרחש בפנים" הוא משמעותי ומסביר במעט את העצבנות הגדולה והמתח הבלתי נסבל בתוך הפגישה. עבור מישהי שלא רגילה להיפתח ולשתף ואולי אפילו נמנעת מכך מסיבות עמוקות ונכבדות, המצב של מעבר לפתיחות וחושפנות הינו קשה ביותר. השאלה שלך לגבי איפה ה"אני" האמיתי שלך נראית לי מרכזית וחשובה. לא הייתי מוותרת על האפשרות להמשיך ולהכיר אותו, את החלק האמיתי הזה שכל כך חושש מגילויו..בסוף הוא יתגלה מתחת לשכבות... בברכה, שרון