לשרון בלבד!

(מבקשת לא להגיב חוץ משרון, מנהלת הפורום) אני כבר לא מנסה ליצור קשר עם המטפלת שעזבה יותר משבוע כי היא אמרה שנוכל לעשות פגישת פרידה כשהעניינים קצת ירגעו. אני מצפה לכך בקוצר רוח. בינתיים אני בעצב תהומי מאחר ואני כ"כ רוצה לחזור אליה והנסיונות הטיפוליים החדשים הם בגדר ניסיונות בלבד. איני מתחברת לאף אחד מהם ואף אחד מהם אינו משתווה לאיכותה ולאישיותה של המטפלת שלי (עדיין קוראת לה "שלי"). שרון אני לא יודעת איך להגיד זאת ובטח אשמע תמוהה, אבל עדיין יש בי ציפייה ותקוה שאוכל לחזור אליה לטיפול לאחר שאראה השתדלות מצידי. היא אמרה שלא נחדש את הקשר הטיפולי בינינו אבל עדיין יש בי ציפייה. מחוזות ילדותה הם גם מחוזות ילדותי, אני מתוברת אליה בכל רמ"ח איבריי. אולי היא לא יכולה להבין את זה. מאז שאני לא אצלה, משהו חסר בי- דמות מלווה, מישהי לבטוח, כזאת שלא דוחה אותי למרות הצרכים המהותיים שלי. אני לא יכולה להניח את התקווה הזו בצד. אולי לא ידעתי להעריך את זה בזמנו (לא חושבת שזו היתה הבעיה), אבל אני לא יכולה להמשיך בלעדיה וזה לא חולף. האם את חושבת שיש מצבים שהחלטות משתנות? האם את חושבת שבפגישה שתתקיים בינינו (בטח לא אוכל להוציא מילה מפי), אוכל לשכנעה להחזיר אותי? את חושבת שהיא תחשוב שיהיה זה משוגע להחזיר אותי בחזרה? שמה היא צריכה את הכאב ראש הזה? אשמח למענה איכפתי בנושא כאוב זה.

זה כואב כל כך.

מזל שלום, אני שמחה לשמוע שתתקיים פגישת פרידה, זה חשוב עבור שתיכן. אני יכולה להבין את צער הפרידה ממנה, שכנראה יימשך זמן ממושך ויש להכיר בכך. היא דמות משמעותית עבורך. התחושה כי אף אחד לא דומה לה ולא כמוה מובנת וטבעית. אכן היא מיוחדת עבורך. יחד עם זאת אני שמחה לדעת שאת מנסה ומחפשת. אני חושבת שאת יכולה לשתף אותה בפגישה ברגשותיך, במה שעובר עליך. מה תהיה תגובתה אינני יודעת. זה ביניכן. מאחלת לך שמה שלא יהיה, את תמצאי את דרכך הלאה. לילה טוב, שרון