למזל

אני מרחמת עלייך, כיצד הלכת כך לאיבוד חברה יקרה שלי- מוזנחת, לא מטפחת את הגוף, נסגרת בעצמך, תוקפת, לא יכולה להיות בחברת בני אדם, נסגרת בחדר, עושה רק מה שצריך, איבדת את עצמך, את עצמיותך וכבר אין לך חיוך על השפתיים. מה קרה לך חברה יקרה? לאן זה יוביל אותך? לאן זה יוביל אותנו? אני עומדת חסרת אונים מולך חברה ולא יודעת איך להציל אותך. מה יציל אותך? מה איבדת בנטישה הזו? מה אבד לך? אני קוראת אותך פה ובפורומים האחרים ולא מאמינה שזו את, החברה שלי, כ"כ סובלת, מותקפת ומתקיפה. עושה רק מה שצריך, איך נאלמת לי ככה חברה יקרה, לא יכולה יותר לדבר, צועקת לעזרה והמילים לא עוזרות לך. כמה כאב יש בתוכך, אני מלווה אותך שנים ועומדת מולך חסרת אונים היום. מה יוציא אותך מזה? איך נוכל אנחנו לזעזע אותך, להגיד לך שאת הולכת מבלי שוב, איזה מראה את צריכה ממני. אני אני מאמינה לך שעצוב. אני רואה אותך. יודעת כמה סבלת בחייך, בעברך, כמה את סובלת עכשיו. איך אוכל להצילך חברה יקרה? מתפללת כל יום בשבילך, כל יום. שלך, את יודעת מי...

איך אפשר להציל את מזל? אני דואגת. כבר הרבה מאוד זמן. רק בזמן האחרון התוודעתי לכתיבתה כאן - היא שיתפה אותי. קראתי את מה שהיא כותבת פה ובפורום השני ואני עוד יותר מודאגת. לא איכפת לי שהיא תכעס שאני כותבת אליך, אבל אני דואגת לה מאוד. מה אפשר לעשות? רק דבר אחד יש לה בראש, אני מניחה שאת יודעת מהו

לתת לזמן לעשות את שלו (או שלא), הוא לא ישכיח כי- לא ניתן. את יכולה להיות שם ברגעים קשים. השאר לא ממש בשליטה שלך. זו היא ורק היא,שיכולה וצריכה להחליט אם לחיות באומללות. או לכאוב ולהמשיך הלאה. ובעיקר- ללמוד מזה השיעור. ולהבין שהאש שורפת...

אין לי מה להגיד לך, אין לי כבר כוחות. שום דבר לא יעזור. אני לא פה. כבר הרבה מאוד זמן, ורק את יודעת כמה שזה נכון. אל תכעסי עלי שאני כזאת חלשה... לא כך רציתי להיות. אל תכעסי עלי שאני... אוהבת אותך בחוזקה.

אני בכל זאת דואגת לך יותר מכל הפעמים שדאגתי לך. מה את רוצה לעשות? שאני אדבר איתה? את חושבת שזה יעזור? מה יעזור לך? מטפלת חדשה לא עוזרת לך? אולי תמשיכי ללכת אליה? מה את רוצה? תקומי כבר על הרגליים!

בנות יקרות... אני לא יודעת איך לבשר לכן את זה. לא רוצה לקלקל לכן את האחווה, התמיכה והפגנת החמימות. מזל משאירה לעצמה פה הודעות. היא זו שכתבה לעצמה תחת הכינוי "חברה שלך", ואז ענתה לעצמה תחת הכינוי "חברה" (כותרת - "לשרון"). וכן הלאה... זו האמת הפשוטה. זה הכל. בפורום "פסיכולוגיה קלינית" כבר לא מסוגלים לסבול את הנוכחות שלה (תיכנסו לשם ותראו בעצמכן), אז פה היא מרחמת על עצמה ועונה לעצמה, כי יש לה את מלוא הבמה. ושרון - לדעתי המטרה של טיפול, מטפל ותמיכה בכלל, היא חיזוק מה שבריא ולא מה שחולה... זה מה שלימדו אותי - גם בתיאוריה וגם בטיפול שלי.

זה שקר מוחלט- תוכיחי. זה שקר מרושע, חסר רחמים ואכזרי. מי שכתבה לי היא חברה שלי טובה וממש אין לי סיבות להתחיל להוכיח לך את זה גם כי את מרושעת ולא שווה את האנרגיות שלי. לא אנקוט בשם החברה שלי. קשה לך אולי לקבל את זה מאחר ואת לא מכירה סוג כזה של חברות. את פורום פסיכולוגיה קלינית החלטתי לעזוב משיקולים שלי גם בגלל שיש שם אנשים תת רמה כמותך וגם כי יש בו כוחניות ואלימות שאי אפשר לסבול. ואל תטיפי כאן לשרון- מי את בכלל?

רוצה שאפרסם כאן את שמך? יודעת מי את.

שאת מתיימרת להשיא עצות לשרון כאן בפורום? האם את מטפלת?

אבל זה קצת מקלקל וחבל... ואנחנו לא בפורום השכן. ואותי לימדו שלכולנו יש דברים שאנחנו צריכים לשפר ולתקן, שחשדנות וחוסר אמון לא מביאים לשום מקום חיובי ושכדאי להפגין סבלנות וסובלנות כלפי הזולת כך הייתי רוצה לנהוג אני לאחרים ושינהגו גם כלפי. אמן