היי שרון

מקווה ששלומך טוב? אולי תוכלי לעזור לי עם בעיה יומיומית שמאד מפריעה לי.. ובאמת לא מתוך רגשי נחיתות - מרגישה שלא מתייחסים אליי, שאולי רואים אותי, אבל לא שומעים אותי וזה קורה בעיקר עם חברה מסויימת , בכל מיני חנויות ובתי קפה. אם אני שואלת משהו, עונים לה! ובכלל מסתכלים עליה (והיא נראית לגמרי רגיל) לעיתים מרגישה שצועקת, אבל לא שומעים אותי! קולי כאילו נטמע בחלל? אולי יש לי בעיה עם הקול - או שלא שומעים אותו או שלא ברורה הכיווניות שלו.. אני לא מבינה את זה. כבר איבדתי את הביטחון ומבקשת ממנה לבקש את החשבון או לברר מחיר וכד' אין לי הרבה חברות כדי להשוות.. יודעת שהיא מאד דומיננטית ואפילו אולי קצת קולנית ובכל זאת לא מבינה למה מתעלמים ממני. לפעמים מרגישה שמשתגעת. בבקשה אמרי מה את חושבת??

היי שון, ברוכה השבה, מזמן לא היית כאן..שלומי טוב, תודה. החוויה שאת מתארת היא חוויה של היותך, לפעמים, בלתי נראית. זו חוויה קשה. אני חושבת שהאחת החוויות הבסיסיות וההכרחיות ביותר עבורנו כבני אדם היא להיות נראים על ידי האחר (ובהמשך גם לקבל הכרה והדהוד לרגשותינו ועוד). התינוק באופן טבעי מתפתח באופן בריא וחיוני כשאמו מסתכלת בו והוא רואה את עצמו דרך מבטה האוהב והמעריץ. איני יודעת מה בדיוק קורה עם חברתך, יתכן שכפי שתיארת היא דומיננטית ולוקחת מקום ולידה קשה להראות, אך מעבר לכך יתכן כי קיימת בך רגישות לנקודה הזו של להיות נראית על ידי האחר, ולכן זה כל כך מפריע ומטלטל אותך, וכן, לעיתים זה גם יכול לשגע, כי זה מבלבל ומערער את עצם קיומך.. זה נושא מאד חשוב להעלות בטיפול, לדעתי. לילה טוב, שרון

יפה שאת כן שמה לב לקיומי ולכך שלא הייתי כאן כמה זמן... תודה. מה שאמרת , הזכיר לי עוד משהו שכאשר מדברת ואנשים לא מקשיבים (וזה מתבטא בהסטת מבט,בהיזכרות בדבר אחר , בחלימה ועוד), אני מאד רגישה לזה , חוט המחשבה שלי נקטע ומתקשה להמשיך, כי נורא נפגעת . חושבת שאולי זה קשור לכך שאני לא נראית על ידי האחר... אבל מטריף אותי למה זה קורה?! .. זה מתסכל וזורק אותי לקצוות... אם העולם לא רואה אותי , למה לי להיות בעולם?